ליטל לוקסנברג

הכוס הראשונה של הבוקר היא לפעמים הרגע היחיד ביום שעוד שייך לנו, אבל מאז שקפה התחיל לדבר בשפה של ״גוף״, ״חומציות״ ו״פרופיל קלייה״, קצת הסתבכנו. בעזרת אנשי "טימותי", ניסינו להבין איך מוצאים את הטעם שלנו, בלי לעשות דוקטורט לפני השלוק הראשון.

ד״ר מורן שוורץ־כהן מאבן יהודה עסקה ברפואת שיניים במשך שנים והסתייגה מטיפולים אסתטיים. דווקא השינויים שראתה בפנים שלה הובילו אותה ללמוד את התחום. היום היא מביאה לקליניקה את הניסיון המקצועי שלה, את הבחירות האישיות שלה ואת השיחה שמלווה אותה גם כאמא לשלוש בנות.

ענבל פוזנר כבר ניהלה קליניקה כשהתקיפה שחוותה שינתה את חייה. ההתמודדות הובילה אותה לטיפולים וללימודים נוספים, וחידדה את החיפוש אחר כלים לעזרה עצמית. היום היא מביאה את הניסיון הזה למפגשים, לספר ולאמנות שלה, ומבקשת ללמד אחרים להקשיב גם לעצמם.

יפתח קצנלנבוגן מאבן יהודה עבר בפרקליטות ובאולמות בתי המשפט, אבל את העבודה שרצה לעשות מצא מחוץ למשרד. היום, עם 14 שנות ניסיון ובלימודי אדריכלות נוף בטכניון, האיש שמאחורי ״חקלאי גזעי״ חושב על מה שיקרה הרבה אחרי השתילה.

מדענית חלל פורצת דרך, קצינה, אשת חינוך ואישה של קהילה. ד"ר עדי ניניו גרינברג ז"ל הגיעה רחוק, אך נשארה תמיד מחוברת לבית, לאנשים ולדור הצעיר שביקשה להוביל אל העתיד. מערכת המגזין נפרדת ממנה.

כבר יותר משלושים שנה שליאת אורי חוקרת את הקשר שבין הגוף, הרגש והתודעה. היא למדה, טיפלה, לימדה וליוותה מאות אנשים, הרבה לפני שהמילים "התפתחות אישית" הפכו לתעשייה. עכשיו נפתח המחזור ה-21 של "המסע", קורס הדגל של "בית אורי לבריאות והגשמה", וליאת מזמינה גם את הספקנים לעצור לרגע ולבדוק: מה בחיים שלהם מבקש להשתנות, ומה עדיין מעכב אותם?

בגיל 45 הבינה אילת אבני שהציור כבר אינו מצליח לבטא אותה. ארבע שנים אחר כך סגרה את הסטודיו שבו עבדה ולימדה במשך 17 שנה, והחליטה להקדיש את עצמה למוזיקה. מאז היא כותבת מתוך חייה: על הילדות, על הבית, על הגירושים ועל החפצים שנותרו אחריהם. “לא צריך ללכת רחוק כדי לכתוב שירים”, היא אומרת. “המציאות שמתחת לאף היא הבסיס הטוב ביותר לכתיבה”.

עגלת הקפה הראשונה של אבן יהודה התחילה כמקום לעצור בו לקפה והפכה כמעט מיד לנקודת מפגש שכונתית. עם ילדים על הדשא, מתאמנים אחרי אימון, פיצות לאורך היום וערבי חמישי עם מוזיקה והרבה כיף, "ברוש - עגלה במושבה" מכניסה הרבה חיים לפינה הירוקה שליד אולם הספורט רלף קליין.

דור אדמשטיין בנה בית לרעיונות. הוא גדל בבית שאבא שלו בנה, התחיל לנגר בדירה שכורה עם פטיש ומסמר, המציא משחקים וכלי נגינה והגיע עד תערוכת הצעצועים בנירנברג. עכשיו הוא חוזר לאבן יהודה עם "סטודיו קטע", ומספר למה הוא לא רוצה לקחת לילדים את המסך.

לילה אחד בממ"ד נתקלה יפעת פייטלזון במודעה בפייסבוק. תשעה חודשים לאחר מכן היא כבר רצה יותר מ-20 קילומטרים באנגליה, זחלה מתחת לגדרות תיל, צללה לבריכת קרח וחצתה מכשולי חשמל. אבל הסיפור הזה אינו באמת על ספורט. זהו סיפורה של אישה שהחליטה לא לתת לפחד לנהל אותה, כדי לעזור לילדים המתמודדים עם סרטן לחזור להיות פשוט ילדים.

בסטודיו שלה ממתינים מור, לבונה, שרפים, עצים, פרחים וצמח אחד מסתורי שגדל שוב ליד יריחו. אביבית זיקרי ברוך, רוקחת בשמים וחוקרת צמחי בושם ומרפא מן המקרא, לוקחת חומרי גלם בני אלפי שנים ומעניקה להם חיים חדשים על העור.

היא מצאה תריס ישן בדרך לקורס נגרות. הוא מכר את הג׳יפ שאהב כדי לממן מכולה מחו״ל. באמצע היו ארבעה ילדים, שתי קריירות שננטשו, גג שהפך לנגרייה, קורונה אחת ולא מעט ויכוחים על עובי הרגליים של השולחן. כך בנו תמר וארז ליברמן את תומיק. רהיט אחר רהיט, החלטה אחר החלטה, ובדרך כלל בלי לדעת עד כמה רחוק זה עוד יגיע.

מורה לפסנתר, מוכר אבטיחים, אביתר בנאי והרחובות של אבן יהודה - כל אחד מהם השאיר אצל טל מינקוב משפט אחד קטן. מכל המשפטים האלה נולד אלבום.

רינת נויפלד, 46, תושבת אבן יהודה, אמא לשניים ובעלת עסק עצמאי לשילוח בינלאומי, חיה כבר יותר מעשרים שנה בעולם של מטוסים, מחסנים, טמפרטורות, לוחות זמנים ומשלוחים שאין להם הזדמנות שנייה. היא מתמחה במוצרים רגישים, מתרופות מצילות חיים ועד תוצרת חקלאית טרייה, כאלה שכל שעה קובעת. ככל שהשיחה בינינו התקדמה, הבנתי שהכתבה הזאת בכלל לא עוסקת בשילוח. היא עוסקת בפחד. באמון. וביום אחד שבו אישה החליטה להפסיק לתת לפחד לנהל אותה.

יש שמות שאנו חולפים על פניהם מבלי לעצור. שכונה, רחוב, גינה או לוח אבן קטן נעשים עם השנים לחלק מנוף החיים, עד שלפעמים נשכח כי מאחורי כל שם מסתתר אדם, ומאחורי האדם סיפור.

"אחרי יומיים בלי קליטה הם פשוט אנשים"

הציר התחיל באמצע הלילה. נטלי אקשטיין הכירה את הכאב הזה היטב. בלידה הראשונה הוא ליווה אותה שעות ארוכות. היא ידעה בדיוק מה עומד להגיע. היא זכרה את התחושה, את העוצמה, את חוסר הוודאות.

ירדן מאירסון, בת 32, תושבת אבן יהודה, אלופת ישראל בג'ודו כ־12 פעמים, לשעבר חברת הסגל האולימפי ומדורגת בטופ 18 בעולם, מובילה היום את תחום הג'ודו הפראלימפי בישראל. לצד קריירה כמנהלת מוצר בהייטק ואמא לנועם נפתלי, היא מאמנת כבר מגיל 16, ובשמונה השנים האחרונות בונה קבוצה שהפכה להרבה יותר ממסגרת ספורט.

יש אנשים שמחפשים את הייעוד שלהם שנים. יש כאלה שפוגשים אותו במקרה ובדרך כלל בשעת אתגרים. אצל מיכל זילברשטיין, הייעוד הגיע דווקא ברגע שבו הכול התערער ברמה הלאומית והאישית. מה שהתחיל כמפלט קטן בתוך תקופה קשה, הפך לשפה חדשה של רגש, יופי וזיכרון.

יש משהו באהבה של אבא שקשה להסביר. היא לא תמיד נאמרת, לא תמיד נעטפת במילים, אבל היא תמיד שם. ביד שמחזיקה, בעין שרואה, בלב שלא מפסיק לדאוג. וכשמשהו נשבר, היא הופכת לכוח שמצליח לשאת גם את מה שנראה בלתי אפשרי.

רוב בעיות ההתנהגות של כלבים לא מתחילות בכלב. הן מתחילות בתקשורת. אם יש דבר אחד שאפשר להבין אחרי כמה דקות ליד שי סולומון, זה שכלבים מרגישים אנשים הרבה לפני שהם שומעים אותם. אין שריקות דרמטיות. אין פקודות בקול רם. ובכל זאת הכלבים סביבו נעים בשקט, מביטים בו ומקשיבים. מי שמסתכל על שי עובד עם כלבים מבחין מיד במשהו שקשה להסביר במילים. הכלבים פשוט נמשכים אליו. "אני לא רק מאלף כלבים", הוא מחייך. "אני מלמד בני אדם להבין כלבים."

ביום העצמאות הישראלים לא צריכים תירוץ. ריח של פחמים באוויר, שולחן מתקפל, מלקחיים ביד והמנגל כבר עובד. כולם נהיים מומחים. אחד אחראי על האש, אחד על הסלטים, ותמיד יש מישהו שמסביר לכולם מה הם עושים לא נכון. אבל בין כל העשן, הצחוקים והפיתות, יש גם לא מעט טעויות שחוזרות על עצמן כל שנה. "נדב הקצב" רואה את זה מהצד השני של הדלפק. שוב ושוב אותם הרגלים, אותן בחירות, ואותן אכזבות מהגריל.

יש נשים שלא מחפשות במה. הן לא דוחפות את עצמן לפרונט, לא אוספות כותרות, לא רודפות אחרי חשיפה. הן פשוט עושות את מה שהן יודעות לעשות, ברגישות, בעקביות, במסירות שקטה. ומבלי לשים לב, העולם סביבן משתנה.

כמעט כל אחד מאיתנו חי עם אותה תחושה. לא משנה אם יש קצת כסף או יותר כסף, אם יש נכס או אין. הפחד לטעות. החשש לגעת במה שחסכנו בעמל רב. הדאגה לעשות צעד אחד לא נכון ולגלות שטעינו. כולנו רוצים רווחה כלכלית, אבל לא במחיר של לילות בלי שינה. כולנו רוצים לצאת מהמרוץ, אבל לא באמת יודעים איך עושים את זה בלי להסתכן יותר מדי...

לפעמים, פרויקטים גדולים נולדים מרגעים קטנים של חוסר. לא מישיבת דירקטוריון, לא מתוכנית עסקית ולא ממצגת מושקעת, אלא מבקשה אחת, פשוטה, כמעט שקופה: שינשינית בפנימיית הדסים שחיפשה תרומת בלונים לבת־מצווה של אחת הנערות...

רובנו נזכרים במערכת העיכול רק כשהיא “עושה רעש”: כאבים, צרבות, נפיחויות, שלשולים או עצירות. אבל האמת היא שמערכת העיכול פועלת ומשפיעה על חיינו בכל רגע – גם כשאין סימפטום ברור שמתריע על בעיה. למעשה, היא אחד המרכזים החשובים ביותר לא רק לבריאות הפיזית, אלא גם לחוסן נפשי, איזון רגשי ואיכות חיים יומיומית...

בין קריירת הייטק מצליחה לאימהות צעירה ומלאת דאגה, נולדה אצל ליאת שילה דרך חדשה. סיפור אישי שהפך לשליחות מקצועית, ומפגש אחד עם רפואה אחרת – שהוביל למסע עמוק של הקשבה, ריפוי ובחירה באדם שמאחורי הסימפטום. זו כתבה על שינוי, על אימהות, ועל מטפלת שמבינה את הפחד – ויודעת איך לפגוש אותו בעדינות ובמקצועיות.