דור אדמשטיין בנה בית לרעיונות. הוא גדל בבית שאבא שלו בנה, התחיל לנגר בדירה שכורה עם פטיש ומסמר, המציא משחקים וכלי נגינה והגיע עד תערוכת הצעצועים בנירנברג. עכשיו הוא חוזר לאבן יהודה עם "סטודיו קטע", ומספר למה הוא לא רוצה לקחת לילדים את המסך.

בכל שנה, כשהילדים שבים לבתי הספר, נפתח באבן יהודה לא רק פרק לימודי חדש, אלא גם פרק נוסף בסיפורה של הקהילה. בין ילקוטים חדשים, מחברות עטופות והתרגשות היום הראשון, נזכרת גם הדרך הארוכה שהחלה כאן לפני קרוב למאה שנה, בצניעות גדולה וברוח גדולה אף יותר.

לילה אחד בממ"ד נתקלה יפעת פייטלזון במודעה בפייסבוק. תשעה חודשים לאחר מכן היא כבר רצה יותר מ-20 קילומטרים באנגליה, זחלה מתחת לגדרות תיל, צללה לבריכת קרח וחצתה מכשולי חשמל. אבל הסיפור הזה אינו באמת על ספורט. זהו סיפורה של אישה שהחליטה לא לתת לפחד לנהל אותה, כדי לעזור לילדים המתמודדים עם סרטן לחזור להיות פשוט ילדים.

בסטודיו שלה ממתינים מור, לבונה, שרפים, עצים, פרחים וצמח אחד מסתורי שגדל שוב ליד יריחו. אביבית זיקרי ברוך, רוקחת בשמים וחוקרת צמחי בושם ומרפא מן המקרא, לוקחת חומרי גלם בני אלפי שנים ומעניקה להם חיים חדשים על העור.

כשהלב מתיישב סביב השולחן

בגיל עשר מתן פרל הפסיד, בכה ורצה לפרוש מקראטה. בגיל 14 הוא מצא השראה שמלווה אותו עד היום. שנים אחר כך, אותה השראה הפכה ל־GREATEST, הסטודיו שפתח באבן יהודה. עכשיו הוא מספר את הסיפור שמאחורי השם.

אנשים מוכנים להרחיק לכת כדי להרגיש מוגנים ולגרש מזל רע. יש שנמנעים ממעבר מתחת לסולם, אחרים נוקשים על עץ כדי "לא לפתוח פה לשטן", ויש מי שלא יעזו לפתוח מטרייה בתוך הבית. נראה שיש בנו משהו אנושי ובסיסי שמחפש יציבות וודאות, גם כשאנחנו אומרים לעצמנו שמדובר בהבלים.

"הדואג לשנה זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך." יאנוש קורצ'ק בעוד מספר שבועות יסתיים החופש הגדול. הילדים יחזרו לכיתות, ההורים יחזרו לשגרת ההסעות, החוגים במתנ"ס יתחדשו, והמערכת כולה תנסה לחזור למה שנקרא "שגרה". אבל בואו נהיה כנים לרגע. בישראל של 2026 אין באמת שגרה.