החופש הגדול מתחיל בראש, לא בכרטיס הטיסה

אני רוצה לכתוב טור אופטימי הפעם, של כאילו אנחנו חיים בזמנים נורמליים והכל רגיל. תהיו איתי רגע, או כמה רגעים.

החופש הגדול רק התחיל, אבל דווקא עכשיו זה הזמן הנכון להתחיל לחשוב על שנת הלימודים הבאה. לא על רשימות ציוד, אלא על המקום שבו הילדים יכינו שיעורים, ילמדו למבחנים, יצרו, יתכננו ויבלו חלק משמעותי מהיום שלהם.

יצא לכם פעם להכיר אומן, אומנית או מישהו עם נפש של אומן - כל כך חופשייה וסוחפת? לי יצא!

הוא יודע לכתוב.

הקיץ הזה קשה להתעלם מהמילה הזו.

לקראת החופש הגדול, כלי אחד שיכול לעזור לכן להבין את הילד שלכן קצת יותר טוב

בראשית יולי נכנסים הורים רבים בכל המדינה למצב הישרדות. חודשיים ארוכים וחמים מתחילים, ובזמן שמקומות העבודה מצפים שנמשיך כרגיל

מתברר שמיליוני אנשים כבר עשו בדיוק את זה.

בשלב מסוים ב-2026 כולנו הפסקנו לדבר על קמטים והתחלנו לדבר על קולגן. מישהי עשתה את המהלך הזה, ואני חושדת שמאחוריה עמד צוות שיווק עם תקציב גדול ומצפון קטן.

לפני שאבן יהודה הייתה מושבה, לפני שהרחובות קיבלו שמות, לפני שהבתים הראשונים נבנו ולפני שהפרדסים כיסו את המרחב, היה כאן נוף אחר. נוף פתוח של חמרה, עשב ורוח ים. ובתוך המרחב הזה עמדו אלוני התבור.

למה אנשים מחפשים קהילה יותר מאימון?

יש ימים בלוח השנה ההודי שאינם רק תאריך, הם שער.

בואו נדבר על מה שבאמת קורה לציפורניים השנה.

לפני כתיבת הטור, נשאלת השאלה: האם להתייחס ישירות לנושאים הרלוונטיים לתקופה - תחילתו של קיץ , שיח על גוף, חופש, חשיפה, שינוי אנרגיה, שפיות. וגם סוף שנת הלימודים קרבה , אולי בכלל צריך לדבר על סיכומים, פרידות, התחלות חדשות..