לא תמיד הכאב נמצא במקום שבו הוא כואב

היא מצאה תריס ישן בדרך לקורס נגרות. הוא מכר את הג׳יפ שאהב כדי לממן מכולה מחו״ל. באמצע היו ארבעה ילדים, שתי קריירות שננטשו, גג שהפך לנגרייה, קורונה אחת ולא מעט ויכוחים על עובי הרגליים של השולחן. כך בנו תמר וארז ליברמן את תומיק. רהיט אחר רהיט, החלטה אחר החלטה, ובדרך כלל בלי לדעת עד כמה רחוק זה עוד יגיע.

אחרי שנים שבהן ניסינו להוציא מהשיער כל טיפת צהוב, 2027 מחזירה לנו את הזהב. גם הקארה הקצר חוזר, האדומים מתעוררים ומי שתרצה מהגוני תצטרך להביא איתה קצת אומץ. שי אוזנה חזר מכנס Mon Platin Professional עם כל מה שעומד לעלות לנו לראש.

אם יש משהו שלמדתי לאורך השנים, הוא שכמעט אף אחד לא מגיע אליי רק בגלל כאב.

הן נראות כמעט אותו הדבר, מבינות זו את זו בלי מילים ולא תמיד מסכימות על הדרך. שיר עפה עם החזון, אור מחזירה את כולם לקרקע, ובין שתיהן נולדים בתים שלא רק מצטלמים יפה, אלא באמת טוב לחיות בהם.

רינת נויפלד, 46, תושבת אבן יהודה, אמא לשניים ובעלת עסק עצמאי לשילוח בינלאומי, חיה כבר יותר מעשרים שנה בעולם של מטוסים, מחסנים, טמפרטורות, לוחות זמנים ומשלוחים שאין להם הזדמנות שנייה. היא מתמחה במוצרים רגישים, מתרופות מצילות חיים ועד תוצרת חקלאית טרייה, כאלה שכל שעה קובעת. ככל שהשיחה בינינו התקדמה, הבנתי שהכתבה הזאת בכלל לא עוסקת בשילוח. היא עוסקת בפחד. באמון. וביום אחד שבו אישה החליטה להפסיק לתת לפחד לנהל אותה.