מה זה בכלל פיברומיאלגיה, ולמה כל כך קשה לאבחן אותה?

לפני כתיבת הטור, נשאלת השאלה: האם להתייחס ישירות לנושאים הרלוונטיים לתקופה - תחילתו של קיץ , שיח על גוף, חופש, חשיפה, שינוי אנרגיה, שפיות. וגם סוף שנת הלימודים קרבה , אולי בכלל צריך לדבר על סיכומים, פרידות, התחלות חדשות..

זה קורה כמעט בכל בניין משותף או רחוב שקט: השעה מאוחרת, ודווקא כשנדמה שהשלווה כבר כאן, רוקי מהקומה השנייה מחליט לפתוח בסדרת נביחות. עבור אחד זו תחושת ביטחון, עבור אחר זה מטרד שמוציא מהדעת. אז איפה עובר הגבול בין הזכות של הכלב לתקשר לבין הזכות של השכן לישון?

תגידי לי מה תאריך הלידה שלך, ואני אגיד לך מי את.

יש משהו בקיץ שמשנה את הדרך שבה אנשים מסתכלים על עצמם.

המצאתי הסבר חדש למונח שמבחינתי נולד כאן, בין השבילים והגינות של אבן יהודה, הורות קהילתית.

החופש הגדול אוטוטו כאן, ואם אתם הורים למתבגרים, אתם כנראה מכירים את הדינמיקה: הבית הופך לאזור דמדומים של לילות לבנים, ערימות בגדים וגרביים בודדות צצות במקומות לא הגיוניים ודיאלוגים שמסתכמים בעיקר ב"אוף" או בנהמה לא מזוהה לכיוון המקרר.

כמעט סוף שנת הלימודים. ובחרתי הפעם לספר לכם על ההשפעות המטיבות של תרגול יוגה בגיל ההתבגרות.

אנחנו חיים בתקופה שבה עולם העבודה משתנה בקצב שקשה לעמוד בו. רק רגע התרגלנו לפגישות בזום, וכבר נכנס ה-AI ומשנה את הדרך שבה אנחנו כותבים, מחפשים מידע, מקבלים החלטות ומבצעים משימות. לצד זה, מקומות העבודה הפכו לרב-דוריים: אנשים צעירים שנולדו לעולם דיגיטלי פועלים לצד אנשים ותיקים שמביאים ניסיון, עומק ופרספקטיבה. הארגונים עצמם מתמודדים עם שווקים גלובליים, תחרות מכל כיוון, עבודה היברידית, מתחים גיאופוליטיים וסביבה שלא מפסיקה להפתיע.

יוני כאן. החודש שבו הכול קורה בבת אחת. סוף שנת לימודים, מסיבות סיום, חופשות שמתחילות להריח באוויר, שמיניסטים שמתרגשים רגע לפני מדים, ילדים שסופרים לאחור עד היום האחרון ללימודים, והורים שמבינים שעוד רגע הבית הופך לקייטנה אחת גדולה.

אני לא מהאנשים שקמים לאט.מי שמנהל עסק מכיר את זה - עוד לפני שהקפה מוכן, המוח כבר ברשימת משימות.מי מחכה לתשובה, מה עוד לא נסגר, איזה בלת״ם ינחת היום.

תחשבו על הרגע שאתם נכנסים הביתה אחרי יום ארוך. הכתפיים יורדות, הנשימה מתרחבת, הגוף יודע שהגיע למקום בטוח. או לא. כי לפעמים אתם נכנסים הביתה ומרגישים את ההפך בדיוק. עייפות שמתעצמת, ראש שמתמלא, מתח שלא ממש יורד.

יש רגעים שבהם ההיסטוריה לא מתרחשת רחוק. לא בגבול, לא בשדה קרב, אלא כאן - בתוך שגרת החיים המוכרת שלנו. במקומות כמו אבן יהודה, הביטחון מעולם לא היה מושג תיאורטי; הוא היה חלק בלתי נפרד מהיום-יום, מאז ימי הקמתה של המושבה.

ירושלים עבורי היא העיר שבה נבטו זרעים משמעותיים של דרכי המקצועית והאישית. הגעתי אליה אחרי השירות הצבאי ללימודי משפטים, וביליתי בה מספר שנים טובות שהשפיעו עליי עמוקות.

מערכת היחסים עם השכנים שלנו היא ריקוד עדין בין קרבה לפרטיות, והאלמנט המרכזי ביותר בריקוד הזה הוא ללא ספק הגדר. בין אם מדובר בחומת אבן או בגדר רשת פשוטה, השאלה היא "איפה בדיוק היא עוברת?" הפכה לאורך השנים לאחד ממוקדי הסכסוך הנפוצים ביותר בבתי המשפט בישראל. אז לפני שאתם מזמינים קבלן או, חלילה, עורך דין, כדאי להכיר את הכללים שקובעים מי הבעלים, מי משלם ומה קורה כשהגדר "פולשת" לצד השני.