במשך שנים, ד״ר מורן שוורץ־כהן לא רצתה לעסוק באסתטיקה. היא הייתה רופאת שיניים מנוסה ומה שראתה אצל נשים שעברו טיפולים אסתטיים הרחיק אותה מהתחום.
״ראיתי מטופלות עם טיפולים מוגזמים במראה לא טבעי ולא מחמיא. לא רציתי להיות חלק מזה״, היא מספרת.
ואז התחילה להבחין בשינויים בפנים שלה. הרפיון בעור והתחושה שמשהו במראה משתנה עוררו בה רצון להבין מה אפשר לעשות. היא החלה להעמיק בתחום שממנו הסתייגה, וההתעניינות האישית הפכה בהמשך לכיוון מקצועי חדש.
מניו יורק לאבן יהודה
מורן גדלה בארצות הברית מגיל 12. בשנת 1999 סיימה את לימודי רפואת השיניים באוניברסיטת פנסילבניה וקיבלה תואר DMD. לאחר חמש שנות עבודה בניו יורק עברה לישראל, וכאן עסקה ברפואת שיניים במשך כעשרים שנה. כיום היא אינה עוסקת עוד ברפואת שיניים.
כשלמדה אסתטיקה, מצאה חיבור בין הידע שכבר צברה לבין העבודה החדשה. ההיכרות עם האנטומיה, העיסוק ביחסים ובפרופורציות של הפנים והעניין שלה באסתטיקה נתנו לה, לדבריה, תחושה שהתחום מתאים לה.
״מהניסיון שלי ברפואת שיניים, הכרת האנטומיה, יחס ופרופורציה נכונים של הפנים, בשילוב עם חוש אסתטי מאוד מפותח, הבנתי שהתחום ‘תפור’ עליי״.
בשנת 2023 למדה בקורס אסתטיקה אצל ד״ר אלה אגוזי. בהמשך החלה לקבל מטופלים באבן יהודה, בקליניקה ביישוב. לצד העבודה, היא ממשיכה להשתלם וללמוד.
החיבור לרפואת השיניים נוכח גם בחלק מהטיפולים שהיא מציעה כיום.
לצד הטיפולים האסתטיים, מורן מטפלת גם בכאבים הקשורים לשחיקת שיניים.
בתחום הזה, הניסיון שצברה לאורך השנים כרופאת שיניים פוגש ישירות את העבודה שלה בקליניקה.
המפגש עם מי שרוצה להגיע
את ההבדל בין שני תחומי העיסוק שלה מורן מתארת דרך האנשים שמגיעים אליה. ״כרופאת שיניים, תמיד היו מגיעים אליי כי חייבים ומחוסר רצון״, היא אומרת. גם כשסיימה טיפול שהייתה מרוצה ממנו, לא תמיד הרגישה שהמטופלים שותפים להתלהבות המקצועית שלה.
״לא משנה איזה כתר או סתימה הייתי עושה, רק אני רואה אותה ואת אף אחד זה לא באמת מעניין״.
פרסומתבעבודה האסתטית היא מוצאת סיפוק מסוג אחר. המטופלות מגיעות עם משהו במראה שמפריע להן ועם רצון לשנות אותו. מה שמשמח אותה הוא לשמוע כיצד הן מרגישות בעקבות הטיפול.
״מה שמושך אותי לעבודה ברפואה אסתטית זה שאני משמחת אנשים״, היא אומרת.
להתחיל ממה שמפריע למטופלת
הבקשה שמורן שומעת בתדירות הגבוהה ביותר היא להיראות טבעי. היא מכירה את החשש שמלווה את הטיפול הראשון: הרצון בשינוי לצד הפחד שהתוצאה תהיה בולטת או לא מתאימה.
מבחינתה, השיחה מתחילה במה שהמטופלת רוצה לשנות. ״חשוב לי כשמגיעה מישהי, שזה יהיה משהו שמפריע לה באופן אישי״.
היא חוזרת על כלל שמנחה אותה: ״אם לא מפריע לך, אני לא נוגעת״. אחת הפגישות שהיא זוכרת ממחישה היטב למה היא מתכוונת.
צעירה בת 22 הגיעה אליה בעקבות הערה של סבתה, שאמרה לה שהיא צריכה לעבור טיפול בשפתיים. מורן מספרת שהדבר הראשון שעשתה היה לומר לה שהיא יפה ולשאול איך היא עצמה מרגישה לגבי השפתיים שלה.
״החלטנו לא לטפל כי הנערה לא הרגישה שום בעיה עם השפתיים שלה, רק רצתה לרצות את הסבתא״.
הפגישה הסתיימה בלי טיפול. הבקשה הייתה ברורה כשנכנסה לחדר; השיחה עזרה לשתיהן להבין של מי הבקשה הזאת בעצם.
את התכנון היא מתארת כהתאמה למבנה הפנים ולבקשה האישית. גם בתשובתה לשאלה על תמונות השראה ורצון להידמות למישהי אחרת, היא חוזרת לנתונים של המטופלת עצמה: ״כל אחת היא מיוחדת במינה, ואפשר ליפות אותה רק לפי הנתונים שלה״.
יש גם מצבים שבהם מורן ממליצה להמתין. למשל, כשמטופלת מבקשת לעבור טיפול ראשון סמוך לאירוע חשוב. ״אני לא יכולה לדעת בוודאות איך היא תגיב ואני ממליצה לחכות לאחרי האירוע״, היא מסבירה. גם רקע רפואי מורכב או לא ברור הוא מבחינתה סיבה לעצור ולברר.
היא אומרת לא גם כשהטיפול אינו נחוץ, אינו מתאים לפנים של המטופלת או עלול ליצור מראה לא טבעי. בילדות צעירות היא אינה מטפלת. ״הן עדיין מתבגרות ומתבשלות וצריך לתת לגדילה הטבעית לעשות את שלה״.
מה הטיפול לא יכול לתת
לצד האפשרויות, מורן מדגישה את הצורך להכיר במגבלות. היא מסבירה שמצבים של עודפי עור משמעותיים עשויים לדרוש פתרון ניתוחי, ושבקשה לשינוי דרסטי היא עבורה ״בדרך כלל נורה אדומה״.
פרסומת״מה שאני עושה בטיפול זה ליפות את הקיים, לתת מראה יותר צעיר ורענן, אבל שעדיין תראי את. אני לא יכולה להחזיר אותך 20 שנים אחורה, ופה צריך להיות תיאום ציפיות״.
ישנו מושג מקצועי הנקרא Beautification, ובמילים פשוטות: לייפות את הקיים. היא מתארת אותו כעבודה עם תווי הפנים האישיים, תוך התאמה של הטיפול למבנה הפנים ולרצון של המטופלת, ובירור מראש של מה אפשר להשיג ומה לא.
מורן מול המראה
מורן מספרת בפתיחות שגם היא בוחרת בטיפולים. השינויים שראתה בפנים שלה היו נקודת המוצא ללימודים, והאפשרות לטפל במה שמפריע לה עדיין משמחת אותה.
״גם אני מזדקנת לצערי״, היא אומרת. היא רוצה לשמור עוד זמן על מראה צעיר יותר, ואינה מסתירה את המקום שהרצון הזה תופס בחייה.
החוויה האישית שלה מאפשרת להבין גם את ההסתייגות שממנה יצאה לדרך. המראה המוגזם שראתה בעבר הרתיע אותה; כשחיפשה אפשרות לעצמה, היה לה חשוב למצוא דרך לשינוי עדין. זו גם המטרה שהיא מתארת בעבודה עם המטופלות שלה.
השיחה עם הבנות
בבית, כאמא לשלוש בנות, מורן פוגשת צד נוסף של העיסוק במראה. היא מספרת שגם הבנות שלה מושפעות מהרשתות החברתיות, ושהיא חוזרת איתן מגיל צעיר על המסר לאהוב את עצמן כפי שהן.
השיחות האלה אינן נשארות אצלה ברמה העקרונית. ״מדי פעם הבנות שלי זורקות שהיו רוצות איזשהו טיפול, אבל אני אומרת שהן מהממות כפי שהן וכשיהיה צורך אמיתי נדבר״.
לצד התשובה הזאת, היא יודעת שבעתיד תהיה פתוחה לכך שיבחרו בטיפולים. ״מצד אחד תמיד אני אומרת להן שיאהבו את עצמן כמו שהן, ומצד שני אני יודעת שכשהן יגיעו לגיל כן ארצה לעכב עבורן, במידה וירצו כמובן, את תהליך ההזדקנות״.
זה המפגש שמורן מתארת בין האימהות שלה, הבחירה האישית שלה והעבודה בקליניקה. היא רוצה שהבנות שלה יאהבו את עצמן, ומאמינה שאפשר לרצות לשנות משהו גם מתוך אותה אהבה.
״אני כמובן הייתי רוצה שכל אחת תאהב את עצמה כמו שהיא״, היא אומרת. במקביל, היא רוצה להציע אפשרות למי שיש משהו שמפריע לה.
שתי העמדות האלה מלוות אותה בבית ובקליניקה. במקרה של הצעירה שהגיעה בעקבות ההערה של סבתה, הן הובילו דווקא להחלטה להשאיר את השפתיים כפי שהן. לפעמים, השיחה עם מורן מסתיימת שם.
