לפעמים לא צריך מסיכה. מספיק קיר שנפתח, אור שנכנס, או רהיט שמתחלף.פורים תמיד מזכיר לי כמה קל להתבלבל בין מה שאנחנורואים למה שהוא יכול להפוך להיות.

כשביקשו ממני לכתוב טור ליום האישה, התלבטתי לרגע. האם אנחנו באמת זקוקות ליום מיוחד כדי להזכיר לעצמנו את העוצמה שבנו? יום האישה נולד מתוך מאבק לשוויון ולנראות. אך בעיניי, הוא כבר מזמן אינו רק ציון דרך היסטורי. הוא תזכורת - לא רק לנשים, אלא לכולנו. תזכורת להתחבר לליבה שלנו, לזכור את החוזקות והאיכויות, ולהסכים להיות נאמנות למי שאנחנו באמת.

מאחורי הטור עומדות שתי תושבות אבן יהודה, קולגות־מתחרות־חברות כבר יותר מחמש עשרה שנה: ניל"י גולדפיין וגלי רז. שתיהן מנהלות ומובילות חברות ייעוץ, שתיהן חיות את המתח שבין אסטרטגיה לאנושיות, ושתיהן מאמינות שהגיע הזמן לדבר על העבודה אחרת - בגובה העיניים, באומץ, ובלי מסכות מיותרות.

פורים מזוהה עם תחפושות ומשלוחי מנות, אך מתחת לעלילת מגילת אסתר מסתתרת דרמה משפטית־שלטונית מובהקת. סיפור חצרו של המלך אחשוורוש מעלה שאלות על גבולות הכוח, תוקף חקיקה ואחריות שלטונית — שאלות שמעסיקות גם את המשפט הישראלי כיום.