לפני תשע שנים הרמתי מצלמה מתוך משאלה אחת פשוטה: להעצים את בתי לקראת בת המצווה שלה. רציתי לאפשר לה לראות את עצמה דרך העיניים שלי, לזהות את היופי, הכוח והייחודיות שבה.
לא ידעתי אז שהרגע הקטן הזה יפתח בפניי דלת למסע חיים שלם. מסע שיוביל אותי אל הצילום ההוליסטי, אל הפוטותרפיה ולבסוף אל יצירת SPEACTURE, ערכת קלפים המחברת בין צילום, רגש ונפש.
במהלך השנים ליוויתי אנשים רבים דרך המצלמה וגיליתי שתמונה אינה רק תיעוד של רגע או זיכרון שאנחנו מבקשים לשמור. תמונה יכולה להיות שפה.
היא יכולה לספר סיפור, להציף זיכרון, לגעת בכאב, לעורר תקווה ולתת צורה לחלום או לכמיהה שעדיין לא מצאנו עבורם מילים. לפעמים קל לנו יותר לבחור תמונה מאשר לומר בקול את מה שאנחנו מרגישים. ודווקא דרך הבחירה הזאת, משהו בפנים מתחיל להיפתח.
את עוצמתה של השפה הזאת הבנתי במיוחד כשהנחיתי קבוצה של אנשים עם צרכים מיוחדים. ראיתי כיצד הצילום מאפשר לכל אחת ואחד מהם להביע עולם פנימי שלם, גם ברגעים שבהם המילים לא הגיעו.
שם הבנתי שתמונה יכולה לעשות הרבה יותר מלהנציח את מה שנראה לעין. היא יכולה לתת קול למה שמתרחש בלב.
זו הייתה נקודת המפנה שממנה נולדה SPEACTURE, תמונה מדברת.
פרסומת
עיצוב השולחן: קרן לב מור כלים: Homey Naomy, נעמי ידידיה
גם סיפור חיי נמצא בין הקלפים. הילדות, האובדן, ההפלה, היתמות, הלידות, הגירושים, הבדידות והחרדות. כל אלה, לצד רגעים של אהבה, צמיחה, תקווה והתחלות חדשות, הפכו לאבני דרך במסע שלי.
לא יצרתי את הקלפים מתוך חיים מושלמים. יצרתי אותם מתוך חיים שלמים.
מתוך ההבנה שבכל אחת ואחד מאיתנו מתקיימים יחד כאב ושמחה, פחד ואומץ, פרידה והתחלה. ומתוך הרצון ליצור מרחב בטוח ומכיל שבו אפשר לפגוש את כל החלקים האלה, בלי למהר להסביר, לתקן או לשפוט.
ערכת SPEACTURE כוללת 63 צילומים מקוריים. כל אחד מהם הוא שער לעולם אחר והזמנה לעצור, להתבונן ולהקשיב לבינת הלב.
הקלפים נוגעים בתחנות ובנושאים המלווים את כולנו לאורך החיים: לידה וילדות, התבגרות, נשיות וגבריות, זוגיות ומשפחה, צבא ויהדות, זקנה ופרידה, תקווה והמשכיות.
אין דרך אחת נכונה להתבונן בהם. אותה תמונה יכולה לעורר אצל אדם אחד געגוע ואצל אחר תחושת חופש. היא יכולה לפתוח שיחה, להצית זיכרון, לעורר כתיבה או יצירה, ולאפשר לנו לראות משהו בעצמנו שלא הצלחנו לזהות קודם.
הקלפים יכולים להשתלב בטיפול רגשי, בפוטותרפיה, בכתיבה יוצרת, בציור ובמוזיקה, בהדרכת הורים, בטיפול זוגי, באימון אישי, בקונסטלציה משפחתית, בהנחיית קבוצות ובתהליכים רוחניים. אבל לא חייבים להיות מטפלים כדי להשתמש בהם. לפעמים אפשר פשוט לבחור תמונה, להניח אותה מולנו ולשאול: מה היא מבקשת לספר לי היום?
הם יכולים להיות גם מתנה ישראלית מקורית ומרגשת, כזו שנושאת איתה לא רק תמונות מהארץ, אלא גם חיבור לאדם, לרגש ולסיפור האנושי המשותף לכולנו.
החודש, כשאני מביטה לאחור על 50 שנות חיי, אני מבינה שכל התחנות בדרך, גם אלה שלא הייתי בוחרת לעצמי, הפכו לחלק מהתמונה.
אני מאמינה שלכל אדם יש סיפור, ולכל סיפור מגיע שיקשיבו לו.
לפעמים כל מה שצריך הוא תמונה אחת שתפתח את הדלת.
SPEACTURE, כי לפעמים תמונה אחת אומרת את כל מה שהלב מבקש לספר.
