מאת: יעל גורדון ענתבי
בבוקר ה 7 באוקטובר, בזמן שרוב המדינה עוד ניסתה להבין את גודל האסון בדרום, באבן יהודה כבר התחילו לחשוב קדימה. לצד ההיערכות הביטחונית והקמת כיתות הכוננות, עלה גם צורך נוסף, רפואי. כזה שייתן מענה אמיתי בשטח, בתוך היישוב, ברגעים שבהם כל דקה יכולה להציל חיים.
מי שנקרא למשימה היה איל אדר, פרמדיק ומתנדב ותיק, שמוכר לרבים מתושבי אבן יהודה הרבה לפני שהקים את מערך מד״א המקומי.
אני מכירה את איל כבר יותר מעשור. הבנים שלנו היו יחד בגן ועד היום לומדים באותה כיתה. הוא מסוג האבות שכל כיתה צריכה, הראשון להתנדב, ללוות טיולים, לשמור על הילדים ולהיות שם כשצריך. כזה שפשוט תמיד מופיע כשמישהו צריך עזרה.
גם ביישוב הכירו את איל בדיוק מהמקום הזה. מעבר לשנים הארוכות בעולם רפואת החירום, הוא כבר הוביל בעבר את מערך חלוקת המזון בתקופת הקורונה והיה מעורב באינספור יוזמות קהילתיות, התנדבות בצופים ועוד, לכן, כשעלה הצורך להקים מערך רפואי יישובי אחרי ה 7 באוקטובר, היה כמעט ברור מאליו למי פונים.
“מד״א זה חיידק”
איל, בן 55, נשוי למירב ואבא לניב בת 23 ורועי בן 16, חי את עולם רפואת החירום כבר יותר משלושה עשורים. את דרכו החל כמתנדב במד״א בגיל 21, ובהמשך עבר לחברת “נטלי”, שם התקדם עד ללימודי פרמדיקים ותפקידי ניהול. לאחר מכן חזר למד״א, ובהמשך עסק גם בתחום מכירות של ציוד רפואי לבתי חולים ולאמבולנסים.
“מד״א זה חיידק,” הוא אומר בחיוך. “זה משהו שלא באמת יוצא ממך.”
מה שקרה בדרום באוקטובר 2023 החזיר אותו לעשייה במלוא הכוח.
“הבנו שאנחנו חייבים יכולת רפואית עצמאית כאן ביישוב,” הוא מספר. “לא רק מענה בסיסי, אלא כוח רפואי אמיתי לקהילה.”
יחד עם אוריאן לוקאץ’, שמנהלת את אשכול המתנדבים במרחב השרון במד"א, התגוררה באבן יהודה וכיום מתגוררת בכפר נטר, התחיל להתגבש הרעיון והחזון.
מקורס קטן למעצמה יישובית
הקורס הראשון יצא לדרך כבר בנובמבר 2023, קורס מזורז לחובשים, שבו השתתפו שמונה תושבים בעלי רקע צבאי ורפואי. במשך שבועיים אינטנסיביים, 12 שעות ביום, הם עברו הכשרה והפכו לאבן היסוד של המערך.
הקורס השני כבר הפך לתופעה יישובית של ממש. חמישים תושבי אבן יהודה, נשים וגברים, אנשי הייטק, מנהלים, בעלי עסקים ואנשי חינוך, נרשמו להכשרת חובשים מלאה.
מאז, המערך רק ממשיך לגדול. כיום מונה מערך המתנדבים המקומי כבר קרוב ל 70 חובשים ונהגי אמבולנס פעילים.
דקה וחצי שהצילה חיים
“לפני כמה שבועות התקבלה קריאה על בחור בן 21 שהתמוטט בזמן ריצת בוקר,” משחזר איל. “מתנדבים שלנו הגיעו אליו תוך דקה וחצי. ביצענו החייאה ונתנו שוקים חשמליים. בהמשך פונה על ידי צוות טיפול נמרץ לבי"ח, הכוננים הצילו את חייו".
לדברי איל, זו בדיוק המשמעות של מערך מקומי חזק, אנשים שנמצאים בתוך היישוב, מכירים את הרחובות ומגיעים עוד לפני האמבולנס.
הרבה מעבר לרפואה
לא רק אמבולנסים, ציוד רפואי או אפליקציות הזנקה, אלא אנשים. קהילה שלמה שבחרה להיות שם אחד בשביל השני, הרבה לפני שהסירנות מתחילות. והסיפור הזה הוא עוד הוכחה לכוח שלה.
