עוז כהן

פורים מזמין אותנו לשחק בזהויות, לבחור כיצד להיראות ולעטות דימוי חדש. גם יישובים משתנים עם השנים. אבן יהודה, שנוסדה כמושבה חקלאית וצמחה כיישוב כפרי, ממשיכה להתפתח ולהתרחב. זהו תהליך טבעי, אך הוא מציב שאלה מהותית: כיצד ממשיכים לצמוח - מבלי לנתק את הרצף ההיסטורי, הנופי והקהילתי שעיצב את המקום.

כמי שעוסק בתכנון נוף ופיתוח סביבתי, איש חינוך וחי באבן יהודה, אני פוגש מדי יום את המתח שבין פיתוח מואץ לבין שמירה על המרחב הטבעי. מושבה מתפתחת אינה נבחנת רק בכבישים, בבנייה ובתשתיות, אלא ביכולתה לשמר רצף אקולוגי, זיכרון מקומי ואיכות חיים לדורות הבאים...

לא רחוק מאבן יהודה, בשכונת קריית השרון שבנתניה, שוכנת חורשה ירוקה המשמשת מקום בילוי ופנאי למשפחות. אך מאחורי עצי האקליפטוס והשבילים המטופחים מסתתר סיפור דרמטי שקשור ישירות למאבק על עצמאות ישראל - פרשה שכוללת חטיפה, משפטים צבאיים, עונשי מוות ומחתרת לוחמת.

"מה זה הבית המוזר הזה?" שאלה תלמידת כיתה ד' במהלך סיור לימודי שארגנתי בשבילי אבן יהודה. חיוך התפשט על פניי. "זהו 'בית השומר', או כפי שילדי המושבה קוראים לו כבר דורות – 'הבית של גרגמל'."