בית הספר בכר
לפני שנבנו מבני חינוך מסודרים, חצרות מטופחות וכיתות מלאות אור, ניצב באבן יהודה הצריף השחור. זה היה מבנה פשוט, דל באמצעים וכמעט מאולתר, אך בתוכו התרחש דבר גדול: ילדים למדו לקרוא ולכתוב, מורה עמד מולם באמונה, וקהילה צעירה הבינה שמושבה אינה נבנית רק מבתים, מכבישים ומפרדסים, אלא קודם כול מילדיה.
מתוך ראשית צנועה זו צמח לימים בית הספר בכר, הנקרא על שמו של יהודה בכר, המורה הראשון ומראשי הנהגת היישוב. שמו של בית הספר מנציח את דמותו של המחנך החלוצי, שראה בהוראה לא רק מקצוע, אלא שליחות של בניין אדם, מקום וקהילה.

קרדיט: אתר מוזיאון בית הראשונים
בית החינוך בית אב״י
הנושא את שמו של אליעזר בן־יהודה, מחיה השפה העברית, שעל שמו נקראת גם המושבה אבן יהודה. שמו מזכיר לנו שהעברית אינה רק שפה הנלמדת בכיתה, אלא שפה של זהות, שייכות וחלום משותף. בכל מילה שילד לומד, בכל שיחה מכבדת ובכל ביטוי אישי, מוסיף החזון העברי להתממש.

קרדיט: אתר המועצה אבן יהודה
בית החינוך הראשונים
בשמו של בית החינוך הראשונים נשמר זכרו של דור המייסדים, האנשים שהאמינו במקום הזה עוד בטרם היה למובן מאליו. השם מחבר את תלמידי ההווה אל שורשי המושבה, אל הכרת הטוב ואל הידיעה שכל עתיד נבנה על כתפיהם של מי שסללו את הדרך.

קרדיט: אתר המועצה אבן יהודה
בית הספר שבזי
פרקים נוספים בסיפור החינוך המקומי נכתבו בבית הספר שבזי, שנקרא על שמו של רבי שלום שבזי, מגדולי חכמיה ומשורריה של יהדות תימן. בית הספר ביטא מסורת, פיוט ואמונה, ואת מקומה של קהילה יקרה בסיפורה של המושבה. גם בית הספר לילדי העולים מייצג פרק מרגש בתולדות המקום — סיפור של קליטה, רכישת שפה, בניית בית חדש ויד שהושטה לילדים שבאו להתחיל מחדש.

קרדיט: אתר מוזיאון בית הראשונים
כיום פועלים במרחב החינוכי של אבן יהודה, לצד בכר, בית אב״י והראשונים, גם הדסים, בית הספר הדמוקרטי לב השרון ובית הספר האמריקאי הבינלאומי. כל אחד מהם מוסיף גוון משלו לפסיפס המקומי ומבטא חינוך אזורי, בחירה, רב־תרבותיות ופתיחות לעולם.
לקראת שנת הלימודים תשפ״ז נאחל לכל ילדי אבן יהודה, לצוותי החינוך, להורים ולקהילה כולה שנה של סקרנות, צמיחה ושייכות. שנה שבה כל תלמיד ותלמידה ימצאו את מקומם, כל מורה ירגיש את משמעות שליחותו, וכל בית ספר ימשיך להיות לא רק מקום של לימוד, אלא גם בית של ערכים, קשר, זיכרון וחלום.
מן הצריף השחור ועד בתי הספר של ימינו, החינוך באבן יהודה היה ונשאר לב הקהילה. הוא מזכיר לנו שקהילה נבנית דור אחר דור, ילד אחר ילד, מילה אחר מילה.



















