הטבע העירוני איננו “שטח רזרבה” עד לבנייה הבאה. הוא תשתית חיה: עצים ותיקים, חורשות, גינות קהילתיות וערוצי ניקוז פתוחים. מרחבים אלה מקררים את המרחב הבנוי, מסננים מזהמים, תומכים במגוון ביולוגי ובעיקר יוצרים קשר יומיומי בין אדם למקום.
הם מרחב למפגש, ללמידה ולחיבור למקום.
ילדים שמכירים עץ, ציפור או עונת פריחה אינם רק “לומדים טבע” — הם מפתחים שייכות ואחריות. קהילה שמטפחת את סביבתה מגדלת אזרחים מעורבים ואכפתיים. לתרומה זאת מיוחסת חשיבות מיוחדת לאור התהליכים העירוניים הצפויים בשנים הקרובות.
בתוך הפסיפס הזה, שלוליות החורף הן אוצר שברירי ויקר ערך. לכאורה, מים עומדים ומטרד זמני; למעשה — מערכת אקולוגית זעירה וחיונית.
שלוליות החורף מספקות בית גידול ייחודי לדו־חיים ולחרקים, תורמות לשרשרת המזון, מאפשרות חלחול מים לקרקע ומהוות כיתת לימוד פתוחה למחזורי חיים ולקצב העונות.
בהן אפשר להבין — בלי לוח וגיר — מהי קיימות ומהו קשר בין אדם לסביבה.
לא פעם רואים ילד שמתכופף ליד שלולית, בוחן תנועה קטנה במים,
ושואל שאלה פשוטה: “מי גר כאן?”
זו לא רק סקרנות – זו תחילתה של שייכות.
מהרגע שיש למקום סיפור, הוא כבר לא סתם שטח.
הוא הופך לבית.
באבן יהודה מקודמות בשנים האחרונות יוזמות להקמת בריכות ושלוליות חורף כחלק מתפיסת טבע עירוני כוללת: בצפון־מערב המושבה ובאזור הדרומי הסמוך לשדות החקלאיים. יוזמות אלה משלבות ניהול נגר, שיקום בתי גידול ויצירת מרחב קהילתי לפעילות חינוכית ופנאי.
השורשים למיזמים נזרעו לפני מעט יותר מעשור. היוזמה הייתה של רחל עבדה, שבמסגרת תפקידה כמזכירת האגף לחזות ואיכות הסביבה הציגה בפני חברי הוועדה (אבי געש, אבנר ראובני ואסף פיליפ) את חלומה שיוקם מתחם קהילתי־סביבתי תוך ניצול המשאב הקיים ביישוב — חורשת האקליפטוסים, חורשת האלונים ופינות חמד נוספות.
לאחר שגובשו והוצגו התכניות הראשוניות, המועצה המתינה למועד שבו השטחים יועברו אליה ויאפשרו תחילת פיתוח המתחמים.
תכנון נופי אחראי יודע לשלב בין פיתוח לשימור: להשאיר שטחי חלחול, להגן על מערכות עונתיות ולבחור בצמחייה מקומית.
האתגר של מושבה מתפתחת הוא לבחור לא רק איך לבנות — אלא מה להשאיר חי.
הטבע העירוני, ושלוליות החורף בתוכו, הם השקעה שקטה בזהות, בחינוך ובאיכות החיים של כולנו. זו למידה בין־דורית: חיבור בין ילדים, הורים ומחנכים, ובעיקר שמירה על הקשר המחויב בין העבר, ההווה והעתיד של המושבה — כמזכרת חיה לצביונה הייחודי.
טיפוח הטבע העירוני הוא השקעה שקטה אך עמוקה: בחינוך, בקהילה ובאיכות החיים. הוא מזכיר לנו שהמושבה אינה רק אוסף של בתים ותשתיות, אלא מרחב חי של זיכרון, ערכים וקשר בין אדם למקום.
הבחירה לשמור על שלוליות החורף, החורשות והמרחבים הפתוחים היא בחירה בצביון, בזהות ובחינוך הדור הבא לאחריות סביבתית. כך נבטיח שאבן יהודה תמשיך להתפתח — מבלי לאבד את מה שהופך אותה לבית.
עוז כהן — מתכנן נוף ואיש חינוך
עוסק בתכנון נופי ופיתוח סביבתי, בשילוב חינוך לקיימות, קהילה וזהות מקומית.חי ופועל באבן יהודה, ומלווה תהליכים קהילתיים וחינוכיים המחברים בין טבע, אדם ומקום.
