בין קודש לחול - לכבוד יום ירושלים
כשאני עולה לירושלים, אני חשה תמיד את אותו מפגש קסום ומהפנט בין "קודש לחול" - אבנים עתיקות ספוגות היסטוריה מפוארת שנושקות לרגעים הפשוטים של היום-יום.
בספרי "זמן בציר" מופיע השיר "אני הירושלים שלך" בשער שנקרא "בּוֹאֲךָ", שער שמכיל שירי אהבה וחשק לבן זוגי.
השיר הזה הוא במידה רבה תמצית האינטימיות שבינינו, הקושרת את אהבתנו לעיר הנצחית שכולם חושקים בה:
אֲנִי הַיְּרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּךָ
אֲנִי הַיְּרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּךָ,
מוֹלִיכֵנִי בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.
מוּל אַבְנֵי אֲוִיר צָלוּל
טוֹמֵן פִּתְקֵי תְּפִלּוֹתַי
בֵּין אָזְנַי,
לוֹחֵשׁ בִּי חַיִּים.
אֵינְךָ מֻכְרָח לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת.
מְנַגֵּן נִגּוּנִים
עַל לְשׁוֹנִי הַדְּבֵקָה בְּךָ,
בּוֹחֵר בִּי מִדֵּי יוֹם:
אַתְּ שֶׁלִּי.
רַק שֶׁלִּי.
אַתְּ.
השיר מדבר על בחירה יום-יומית בחיים.
כשאני כותבת על "פתקי תפילות" המוטמנים בתוכנו, אני מדברת על הקשבה עמוקה ועל היכולת ללחוש חיים זה לזו גם בתוך החול השוחק של השגרה.
לקראת יום ירושלים, המילים הללו מקבלות משמעות רחבה יותר. בצל המלחמה והמתח הביטחוני מול איראן, ירושלים מזכירה לנו את החוסן הלאומי שלנו.
היא מלמדת אותנו שדווקא כשהשמיים סוערים, עלינו להיאחז חזק יותר בניגונים הפנימיים שלנו ובאהבת האדם. הבחירה "את שלי, רק שלי" היא ההצהרה שלנו כיחידים וכעם: להמשיך לבנות כאן חיים של קדושה, יצירה ואהבה, כנגד כל איום - רחוק כקרוב.
