כמנהל בית ספר, אני מאמין שאתרים היסטוריים הם הכיתות הטובות ביותר ללימוד שורשים. ובאבן יהודה אין עדות מוחשית יותר למורשת ההתיישבות מאשר המבנה הדומם הזה.

בית השומר, שניצב בשולי אבן יהודה מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת, אינו רק שריד אדריכלי – הוא עד אילם לתקופה שבה חלום ההתיישבות בשרון עמד על חודו של סכין. המבנה הוקם ב-1936, בעיצומו של המרד הערבי הגדול, כחלק ממערך הגנה שיזמה "אגודה חקלאית כפר צור" עבור היישוב באר גנים הסמוך.

יצחק אברמסון, מנהל הפרדס שהתגורר במבנה, תיאר ביומנו שנמצא לאחרונה: "הלילות ארוכים והשמירה מתישה. משלוש המשפחות שהתיישבו כאן, נותרו רק שתיים. הבאר שחפרנו ב-33' מושכת מתנכלים. אתמול בלילה שוב שמענו יריות מכיוון המטעים הדרומיים."

המבנה המרובע עם גג הרעפים האדום וחלונות הקשת המאפיינים שימש למעשה כמרכז שליטה אזורי. מהמרפסת העליונה צפו השומרים על הפרדסים והתריעו על סכנות באמצעות פנס איתות. מעבר לתפקידו הביטחוני, היה זה גם מקום מפגש חברתי – כאן התכנסו בשבתות לשירה בציבור ולהחלפת חדשות.

לאחר קום המדינה איבד המבנה מחשיבותו והוזנח. כיום, למרות הגידור והשלטים המזהירים מפני כניסה, המקום הפך לחלק מהפולקלור המקומי. דורות של ילדי אבן יהודה מכירים את האגדות על "הבית של גרגמל" – תחילה כסיפורי אימה של מדורות ל"ג בעומר, ובהמשך כמקום מפגש נסתר לנוער המקומי.

בעוד תוכניות השימור מתנהלות בעצלתיים, המבנה ממשיך להתפורר. כל לבנה נושרת לוקחת עמה פיסת היסטוריה. "המבנה הזה אינו רק שריד של עבר רחוק," אומר יוסי לוי, יו"ר העמותה לשימור אתרי מורשת באבן יהודה, "אלא תזכורת יומיומית לכך שאת המקומות שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם היום, אנשים בנו בזיעה ושמרו עליהם בדמם."

בפעם הבאה שתעברו ליד "גרגמל", עצרו לרגע. האזינו לדממה. אולי תשמעו את הדי צעדיהם של השומרים, שחצו שוב ושוב את המרפסת בלילות ללא ירח, מביטים אל האופק, מחכים לשחר.