משחקי המכביה, שהתקיימו במהלך חודש אוגוסט ברחבי הארץ, הפנו שוב את הזרקור אל הספורטאים והספורטאיות הצעירים שמקדישים שנים של אימונים לרגעים ספורים על המגרש, המסלול או המשטח. עבורנו זו הייתה הזדמנות מצוינת להפנות את הזרקור דווקא הביתה, אל ספורטאי האקרובטיקה הצעירים מאבן יהודה, שכבר הגיעו לפודיומים בארץ ובעולם, קטפו מדליות והוכיחו שגם מהמושבה שלנו אפשר לעוף הכי גבוה שיש.

על משטח האקרובטיקה אין מקום להסס.

בתוך שניות ספורות הגוף כבר באוויר, הידיים מושטות בדיוק לנקודה הנכונה והשותף או השותפה חייבים להיות שם כדי לתפוס. כל קפיצה נשענת על מאות חזרות, כל נחיתה על אמון מוחלט, ומאחורי כל תרגיל שנראה קליל ומרהיב מסתתרות שנים של אימונים, נפילות, כאבים, תסכולים והמון קימות מחדש.

השנה אפשר היה למצוא על המשטחים ובין הזוכים גם נציגות מרשימה במיוחד לאבן יהודה: ספורטאים וספורטאיות צעירים ממועדון מכבי אקרוג'ים, שהגיעו להישגים בתחרויות בארץ ובעולם, זכו במדליות, עלו על הפודיום וחלקם אף הבטיחו את מקומם בתחרויות הבינלאומיות הגדולות ביותר.

אבל הסיפור שלהם גדול יותר ממספר המדליות.

זהו סיפור על בני ובנות נוער שחוזרים מבית הספר וממשיכים לאולם האימונים, שמוותרים על לא מעט שעות פנויות, שמתמודדים עם מבחנים ובגרויות לצד תחרויות ונסיעות לחו"ל, ושלומדים כבר בגיל צעיר מהי מחויבות אמיתית. זהו גם סיפור על שותפות יוצאת דופן: בענף הזה אף אחד אינו יכול להצליח לבד. אם אחד טועה, כולם מתמודדים. אם אחת נופלת, האחרות עוזרות לה לקום. ואם מצליחים, הפודיום שייך לצוות כולו.

ליאם פורסטהופר: לראות את השם מטפס בטבלה

ליאם פורסטהופר, בן 18, מתאמן באקרובטיקה מאז 2018. כיום הוא חבר בנבחרת מכבי אקרוג'ים ומתחרה בדרגה הבינלאומית כחלק מנבחרת ישראל, ברביעיית בנים.

אחד הרגעים הגדולים שלו התרחש באליפות אירופה, שם זכתה הרביעייה במדליית כסף. הם עלו לגמר מהמקום הראשון, לאחר שסיימו במקום הראשון בשני התרגילים שקדמו לו, אבל גם ההתחלה המצוינת לא הכינה אותם למתח של רגע ההכרעה.

"אני חושב שאחד הרגעים שאני הכי זוכר הוא דווקא אחרי שסיימנו את התרגיל", מספר ליאם. "ישבנו על הספסל וחיכינו לציונים. בכל פעם ראינו את הציון שלנו עולה בטבלה ועוקף עוד מתחרים ועוד מתחרים. לשבת שם ולראות את עצמנו מגיעים למקום השני באירופה היה רגע מטורף."

גם אליפות ישראל האחרונה סימנה עבורו קפיצת מדרגה. הרביעייה התחרתה בדרגה גבוהה בהרבה מזו שבה התחרתה בעבר, סיימה במקום השני והשיגה את הקריטריון לאליפות העולם שתתקיים באיטליה.

חבריו של ליאם לרביעייה הם איתמר הרמן, אסף לוי ועמרי מסלנסקי. את הרביעייה מאמנים חן דיסקין קיטרון ודניאל אורלביץ'.

באקרובטיקה, מסביר ליאם, אמון אינו סיסמה. הוא תנאי בסיסי.

"ברגע שאנחנו מתחילים תרגיל, אנחנו כבר לא ארבעה אנשים נפרדים. אם מישהו עושה טעות, זאת לא הטעות שלו, זאת טעות של כל הרביעייה. אנחנו מסתכלים על מה שקרה כצוות וחושבים איך להשתפר ביחד."

האמון הזה אינו נוצר ברגע. מאחוריו עומדת כמות עצומה של אימונים וחזרות, עד שהגוף כבר יודע מה עליו לעשות גם במצבים שבהם אין זמן לעצור ולחשוב. אלמנטים שנראים לצופים מסוכנים ומורכבים הופכים, אחרי אינספור ניסיונות, כמעט אוטומטיים.

ליאם אינו מסתיר שגם בדרך לפודיום יש ימים אחרים לגמרי. ימים שבהם הגוף כבר עייף, אלמנטים מוכרים פתאום אינם מצליחים והלחץ לקראת תחרות גדולה הולך וגובר.

"ברגעים האלה אני מנסה לזכור בשביל מה אנחנו עושים את כל זה. לפעמים אני ממש מדמיין אותנו מסיימים את התרגילים ועומדים על הפודיום. התחושה שמגיעה אחרי שכל העבודה הקשה משתלמת שווה הרבה מהימים הקשים בדרך."

אחרי שעות ארוכות באולם, המקום שבו הוא מצליח להוריד הילוך נמצא ממש כאן. ליאם אוהב לחזור לשקט של אבן יהודה, לשבת בגינה עם בעלי החיים שלו או להיכנס לחדר המלא בצמחים ולהתנתק לרגע מהאימונים.

החלום הבא שלו כבר מסומן: להשתתף במשחקי העולם, להמשיך לייצג את ישראל באליפויות אירופה והעולם ולהביא הביתה מדליות נוספות.

אלונה פלד: להמשיך יחד גם כשהדרך כואבת

אלונה פלד רק בת 14, אבל מאחוריה כבר תשע שנים באקרובטיקה. יחד עם הילה עמית ואריאל מטרני היא מרכיבה את שלישיית הבנות של מכבי אקרוג'ים. השלוש זכו באליפות גביע המדינה לשנת 2026 והוכתרו לסגניות אלופות ישראל.

את השלישייה מאמנים חן דיסקין קיטרון ודניאל אורלביץ'.

"כשהכריזו על הזכייה הייתי בהלם ובהתרגשות מטורפת", מספרת אלונה. "אחרי כל האימונים, הלחץ וההשקעה, זה היה רגע שגרם לי להיות גאה בעצמי ובשותפות שלי לצוות."

גם אצל אלונה, המילה שחוזרת שוב ושוב היא אמון. אבל לצדה נמצאות גם תקשורת והקשבה. שלוש הספורטאיות צריכות להכיר זו את זו היטב ולדעת שהן יכולות לסמוך אחת על השנייה, גם כשמשהו אינו מתקדם בדיוק לפי התכנון.

המבחן הגדול של הקשר ביניהן הגיע כאשר אחת מחברות השלישייה שברה אצבעות ברגל ונאלצה להמשיך להתמודד עם כאבים.

"זה לא היה פשוט לאף אחת מאיתנו", אומרת אלונה. "אבל עם הרבה סבלנות, תמיכה והתמדה היא הצליחה לחזור בהדרגה ולהמשיך איתנו בדרך לאליפות."

החלום של אלונה הוא להמשיך להשתפר, להגיע לתחרויות גדולות בארץ ובעולם ולזכות באליפויות נוספות. אבל בתוך כל השאיפות הגדולות היא מקפידה להזכיר דבר חשוב לא פחות: ליהנות מהדרך.

ואחרי אימון קשה? לפעמים כל מה שהיא צריכה הוא לצאת להליכה ברחובות אבן יהודה, לנשום ולהיטען מחדש.

נוי פורסטהופר: בין הבגרויות לפודיום

נוי פורסטהופר, בן 17, מתחרה כבר שש שנים באקרובטיקה. הוא מתחרה בדרגה הבינלאומית בזוג מעורב עם יובל רון ומשקיע באימונים שעות רבות מדי שבוע.

השניים זכו בשלוש מדליות בינלאומיות בגביע בורגאס באקרובטיקה בבולגריה ובמדליית ארד בגביע המדינה לשנת 2026.

את נוי ויובל מאמנים חן דיסקין קיטרון ודניאל אורלביץ'.

"ברגע שהכריזו על הזכייה הייתה הרגשה מצוינת", מספר נוי. "אחרי כל האימונים, הלחץ וההשקעה, ראינו איך העבודה הקשה משתלמת."

בזוג מעורב, הביטחון של כל אחד מהספורטאים נמצא, פשוטו כמשמעו, בידיים של האחר.

"הכי חשוב זה אמון. אנחנו צריכים לסמוך זה על זו במאה אחוז, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה בטיחותית. אנחנו מכירים ממש טוב ויודעים איך לעזור ולהרים זה את זו."

אבל האתגר הגדול של נוי השנה לא התרחש רק על המשטח. במקביל לאימונים האינטנסיביים ולתחרויות, הוא סיים את כיתה י"א והתמודד עם תקופה עמוסה של מבחנים ובגרויות.

"לא היה פשוט לשלב בין הלימודים לאימונים, אבל למדתי לנהל את הזמן נכון, להתמיד ולא לוותר על אף אחד מהדברים שחשובים לי."

אחרי לוח זמנים כזה, גם נוי מוצא את השקט שלו בבית ובסביבה הרגועה של אבן יהודה. שם הוא מצליח לנוח, להיטען ולצבור כוחות לקראת האימון הבא.

בעתיד הוא רוצה להגיע לאליפויות אירופה והעולם, להתחרות ברמות הגבוהות ביותר ולייצג את ישראל בכבוד.

אוהד רוסינק: ליפול בחימום ולעלות לתחרות

אוהד רוסינק, בן 14, מתחרה באקרובטיקה בזוג בנים בדרגת Pre-Youth הבינלאומית. הוא החל להתאמן לפני ארבע שנים בנבחרת אקרוג'ים אבן יהודה, התקדם לנבחרת הליגה ובשנה האחרונה הצטרף לנבחרת הבינלאומית של מכבי אקרוג'ים.

בן זוגו של אוהד לצוות הוא אמיתי פורת. את השניים מאמנים חן דיסקין קיטרון ודניאל אורלביץ'.

השנה עמדו אוהד ואמיתי בראש הפודיום בכמה תחרויות.

אוהד ואמיתי זכו העונה באליפות השרון ובאליפות רעננה הפתוחה. הישגיהם הבולטים ביותר היו המקום הראשון בגביע המדינה באקרובטיקה 2026 והזכייה במדליית הזהב ובתואר אלופי ישראל באקרובטיקה לשנת 2026, בקטגוריית זוגות בנים Pre-Youth.

"זו הרגשה חזקה ומשמחת לדעת שהעבודה הקשה באימונים משתלמת", הוא אומר.

אלא שאחד הרגעים שממחישים יותר מכל את הכוח שלו ושל שותפו התרחש דווקא לפני העלייה למשטח. במהלך החימום לגביע המדינה הייתה להם נפילה. התחרות עמדה להתחיל, הזמן לתקן או להתאושש היה קצר והם נדרשו לקבל החלטה מיידית: לתת לנפילה לערער אותם או להשאיר אותה מאחור.

"למרות הנפילה שמרנו על הביטחון, עלינו למשטח התחרות ועשינו מצוין", מספר אוהד.

הרגע הזה מסכם במידה רבה את האקרובטיקה כולה. לא תמיד אפשר למנוע נפילה. מה שקובע הוא היכולת להתאושש ממנה, לסמוך שוב על השותף ולעלות לבצע את התרגיל כאילו דבר לא קרה.

מבחינת אוהד, הצוות הוא הרבה יותר מחיבור מקצועי. "הספורט שלנו הוא צוותי. זה כמו משפחה. לא תמיד קל, אבל חשוב לדעת להסתדר, לעזור אחד לשני ולהתמודד ביחד."

והחלום? אוהד כבר יודע בדיוק לאן הוא מכוון: מדליית זהב בדרגת הסניור באליפות העולם.

עלמה שער: לחזור מהשבר ולעוף עד איטליה

עלמה, בת 13, היא הטופית, זו שמטפסת למעלה ומעופפת באוויר, בשלישיית בנות בדרגת ג'וניור. היא מתאמנת מגיל ארבע. את דרכה החלה בקבוצת הקטנטנים של אקרוג'ים אבן יהודה, ומשם התקדמה בכל שנה עד למסלולי המצוינות, לנבחרות ולנבחרת הבינלאומית.

יחד עם חברותיה לצוות, אלה אלחסיד וגמייסטר ונועה סרוסי, זכתה עלמה באליפות ישראל האחרונה, שהתקיימה בחודש יוני, בתואר סגנית אלופת ישראל. השלוש השיגו גם את ציון הקריטריון לייצג את ישראל באליפות העולם באקרובטיקה 2026 באיטליה.

"ברגע שהכריזו על הזכייה הרגשתי אושר גדול מאוד", מספרת עלמה. "בכיתי מאושר, מגאווה, מהתרגשות ומסיפוק אישי."

הדרך אל הרגע הזה הייתה מורכבת במיוחד. חודשים ספורים לפני האליפות שברה עלמה את הרגל, וחזרה להתאמן רק שלושה שבועות לפני אליפות ישראל.

"זה היה מלחיץ לכולנו, לספורטאיות ולמאמנים", היא מספרת. "אבל התגברתי על זה בעזרת עבודה קשה ובעזרת החברות, המאמנים והמשפחה שתמכו בי ועזרו לי לאורך כל הדרך."

עלמה וחברותיה לצוות אוהבות לבלות יחד גם מחוץ לאימונים ולהיות חברות טובות זו של זו, גם ברגעים הקשים. אחרי האימונים והלחץ היא חוזרת אל המקום שעוזר לה להירגע יותר מכל: הבית.

והחלום הגדול שלה? לזכות באליפות העולם ולהגיע למשחקי העולם.

האנשים שעומדים מאחורי המעוף

על המשטח רואים את הספורטאים, אבל אף הישג כזה אינו נבנה רק ברגע העלייה לתחרות.

מאחורי כל קפיצה, תפיסה ונחיתה עומדים המאמנים והמאמנות של מכבי אקרוג'ים. הם אלה שבונים את התרגילים, מתקנים שוב ושוב כל תנועה, מזהים מתי אפשר לדרוש עוד ומתי צריך לעצור, מחזקים ברגעים של פחד ומלמדים את הספורטאים להתמודד גם עם תחרות שלא הסתיימה כפי שקיוו.

באקרובטיקה, מאמן אינו אחראי רק לטכניקה. הוא נדרש לבנות צוות שחבריו סומכים זה על זה לחלוטין, לשמור על בטיחותם של הספורטאים וללוות אותם לאורך דרך שכוללת הצלחות מרגשות, אבל גם פציעות, לחץ, נפילות ואכזבות.

המאמנים של כל הצוותים המופיעים בכתבה הם חן דיסקין קיטרון ודניאל אורלביץ'. לצדם פועלות השופטות הבינלאומיות חגית דיסקין ושני בראב זיו.

לצדם נמצאות גם המשפחות. אלה שמסיעות לאימונים ולתחרויות, מחכות מחוץ לאולם, מתאימות את סדר היום המשפחתי ללוח האימונים, מחבקות אחרי אכזבה וחוגגות כל התקדמות קטנה בדרך להישג הגדול.

הדרך למעלה מתחילה כאן

כשמביטים בהם על הפודיום קל לראות את המדליות. קשה יותר לראות את כל מה שקדם להן: הימים שבהם הגוף כאב, האימונים שבהם שום דבר לא הסתדר, הפחד שאחרי נפילה, הלחץ שלפני תחרות והבחירה לחזור למחרת ולעשות הכול שוב.

ליאם, אלונה, נוי, אוהד ועלמה עוד נמצאים בתחילת הדרך, אבל כבר עכשיו הם מוכיחים שכישרון לבדו אינו מספיק. כדי לעוף באמת צריך גם משמעת, התמדה, שותפים שאפשר לסמוך עליהם, מאמנים שמאמינים בך ומשפחה שמוכנה לצעוד איתך את כל הדרך.

ובסופו של יום, אחרי האורות, מחיאות הכפיים והמדליות, הם חוזרים הביתה. לחדר, לגינה, להליכה שקטה ברחובות ולחיים של בני נוער באבן יהודה.

רק שעכשיו, כשאנחנו רואים אותם יוצאים מהבית עם תיק האימונים על הגב, כדאי לזכור: אולי הם בדרך לעוד אימון שגרתי.

ואולי הם כבר בדרך לפודיום הבא.