עמרי סטרוגו

לפני כמה ימים ישבתי מול היומן שלי וניסיתי לעשות סדר בחודש אוגוסט. פגישות, אימונים, עבודה, מילואים, סידורים והלו״ז של הילדים. הכול היה מתוכנן, כמעט עד השעה האחרונה. ואז הסתכלתי שוב על היומן ושאלתי את עצמי שאלה פשוטה: איפה אני בכל זה?

למה אנשים מחפשים קהילה יותר מאימון?

יש משהו בקיץ שמשנה את הדרך שבה אנשים מסתכלים על עצמם.

יש תקופות שבהן קשה לדבר על שגרה.חגים, מפגשים, אוכל, עומס רגשי, והקיץ שכבר מתחיל לדפוק בדלת.הרבה אנשים מרגישים שהם יצאו מהמסלול, ואז מגיע המשפט המוכר: "אחרי התקופה הזאת אני חוזר לעצמי".אבל האמת פשוטה יותר, ופחות נוחה: אין אחרי. יש רק עכשיו.

יש משפט שחוזר כל שנה לפני פסח: "אחרי החג אני חוזר לעצמי", אומרים אותו בחיוך, לפעמים בחצי ייאוש ובדרך כלל ליד שולחן עמוס במצות וקינוחים. אבל האמת היא אחרת לגמרי, פסח לא הורס תהליכים. חוסר שגרה פשוט חושף אותם

פורים הוא חג של תחפושות.יום אחד בשנה שבו מותר לנו להיות מישהו אחר.ללבוש מסכה.להיכנס לדמות.אבל מה אם אגיד לכם —שגם בתהליך שינוי אנחנו מתחפשים?

לפעמים השינוי הכי גדול מתחיל דווקא כשמפסיקים לרדוף. זה לא טור על משמעת, ולא על תוצאות. זה טור על הרגלים קטנים, משפחה, ותנועה כחלק מהחיים. עמרי סטרוגו – מאמן כושר, ספורטאי קרוספיט, מאמן לאורח חיים בריא ומנטור לילדים להעצמה וכוח פנימי, שמתבונן ביומיום דרך הגוף, המשפחה וההרגלים הקטנים שמרכיבים את החיים שלנו.