איפה אני! בתוך כל זה? לא העבודה שלי, לא המשימות שלי ולא המקומות שבהם צריכים אותי. אני.
השאלה הזאת תפסה אותי דווקא בתקופה שבה אני מדבר עם לא מעט הורים שמנסים לתכנן לילדים את הקיץ. איזו קייטנה לבחור, איזו פעילות תתאים להם, איך להוציא אותם קצת מהמסכים ואיך לייצר סדר בתוך השבועות הארוכים של החופש.
אנחנו משקיעים לא מעט מחשבה כדי שלילדים יהיה קיץ טוב. אבל בתוך כל התכנונים, קל מאוד לשכוח שגם אנחנו אמורים לעבור את אוגוסט בשלום.
אני מכיר את זה גם מעצמי. כשהיומן מתמלא, הדברים הראשונים שנדחקים הצידה הם בדרך כלל הדברים ששומרים עליי. אימון מתבטל, ארוחה נאכלת בעמידה, המנוחה נדחית ל״אחר כך״ ובסוף היום כבר לא נשאר כוח לכלום.
ואז מגיע סוף אוגוסט ואנחנו מותשים. לא בהכרח בגלל הילדים, אלא מפני שבמשך שבועות שלמים הוצאנו את עצמנו מהמשוואה.
אני לא חושב שהפתרון הוא להוסיף לעצמנו עוד משימות או לבנות תוכנית קיץ מושלמת. להפך. רובנו לא זקוקים לעוד יעד לעמוד בו או לעוד סיבה להרגיש שלא עשינו מספיק.
אולי אנחנו צריכים רק להחזיר לעצמנו מקום קטן בתוך היום.
פרסומתזה יכול להיות אימון שקובעים ביומן ולא מבטלים בכל פעם שמשהו אחר נכנס. הליכה משפחתית אחרי ארוחת הערב, רכיבה משותפת על אופניים, הכנת ארוחת בוקר יחד או עשרים דקות שבהן כל הטלפונים מונחים בצד.
לא כדי לסמן וי ולא כדי להפוך את הבית למחנה אימונים, אלא כדי ליצור רגע אחד שבו כולנו קצת יותר נוכחים.
לאורך השנים הבנתי שהרגלים בריאים אינם מתחילים בהכרח בחדר הכושר. הם נבנים בבית, בתוך החיים עצמם. באופן שבו אנחנו אוכלים, נחים, זזים ומדברים זה עם זה.
הילדים שלנו רואים את זה. הם רואים אם אנחנו מבקשים מהם לצאת מהמסך בזמן שאנחנו ממשיכים לגלול. הם רואים אם אנחנו מדברים על תזונה בריאה אבל אוכלים בחטף בין משימה למשימה. ובעיקר, הם רואים אם אנחנו מעניקים מקום גם לעצמנו.
לא תמיד אנחנו מצליחים לתת את הדוגמה שהיינו רוצים. גם אני לא. אבל אולי דוגמה אישית אינה דורשת מאיתנו להיות מושלמים. היא רק מבקשת שננסה לחיות בעצמנו את הדברים שאנחנו רוצים להעביר לילדים.
לכן, במקום להציע לכם עוד אתגר לקיץ, אני מציע לבחור דבר אחד קטן שאפשר לעשות יחד. לא בכל יום ולא בכל מחיר. פשוט משהו שנעים לכם ויכול להשתלב בחיים שלכם באמת.
אולי זו תהיה הליכה בערב. אולי הכנת ארוחה משותפת, משחק בפארק או זמן קבוע בלי מסכים. הפעילות עצמה פחות חשובה מהעובדה שבחרתם לעצור ולהיות יחד.
בסופו של דבר, הילדים כנראה לא יזכרו אם עמדנו בכל התוכניות שהכנו לחופש. הם יזכרו את הרכיבה, את השיחה בדרך, את הארוחה שהכנו יחד ואת הרגע שבו הרגישו שאנחנו באמת שם.
וגם אנחנו נזכור.
השנה, כשאני מתכנן את הקיץ של המשפחה שלי, אני משתדל להשאיר ביומן מקום גם לעצמי. לא מפני שאני חשוב יותר מהמשפחה, אלא מפני שאני חלק ממנה.
כשאנחנו דואגים לבריאות שלנו, אנחנו לא לוקחים זמן מהילדים. אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות איתם נוכחים יותר, רגועים יותר ומלאי כוחות.
בעיניי, שם מתחיל האיזון.
לא בתוכנית מושלמת, לא במספר האימונים ולא במה שמונח בצלחת, אלא בהחלטה הפשוטה לא להיעלם מלוח הזמנים של החיים שלנו.
