יש שני משפטים שאני שומע כמעט בכל שנה:

"אחרי החגים אני חוזר להתאמן."

"אחרי החגים אני חוזר לאכול מסודר."

ואיכשהו, "אחרי החגים" הפך אצלנו לתאריך דמיוני ביומן.

מקום שאליו אנחנו דוחים את כל הדברים שאנחנו יודעים שכבר עכשיו יכולים לעשות לנו טוב.

אחרי החגים נתחיל.

אחרי החגים נחזור.

אחרי החגים יהיה לנו יותר זמן.

אבל אם השנים האחרונות לימדו אותי משהו, זה שהחיים לא באמת מחכים לרגע שבו הכל מסתדר.

תמיד יהיה משהו.

עבודה. ילדים. חגים. תקופות עמוסות. דאגות. אירועים שלא תכננו.

אז אולי במקום לחכות שהחיים יסתדרו כדאי להתחיל לדאוג לעצמנו, הגיע הזמן ללמוד לעשות את זה בתוך החיים עצמם.

יש תקופות שבהן פשוט קשה יותר

חודש אוקטובר בישראל הוא כבר מזמן לא עוד חודש בלוח השנה.

לצד סוכות ושמחת תורה, אנחנו מציינים שלוש שנים ל־7 באוקטובר.

יש ימים שבהם קשה לדבר על שגרה.

יש תקופות שבהן אימון, צעדים או מה אכלנו בארוחת הערב יכולים להרגיש כמו הדברים הכי פחות חשובים בעולם.

וזה בסדר.

תנועה לא מעלימה כאב.

ארוחה מסודרת לא מעלימה דאגה.

ושינה טובה לא משנה את המציאות שמסביבנו.

אבל כל אלה יכולים לעזור לנו לפגוש את המציאות קצת יותר חזקים.

וזו נקודה שלדעתי אנחנו לפעמים מפספסים כשאנחנו מדברים על בריאות.

בריאות היא לא רק איך אנחנו נראים.

היא גם כמה כוח יש לנו להתמודד עם החיים.

הגוף והנפש לא חיים בנפרד

באוקטובר מציינים גם את יום בריאות הנפש הבינלאומי, וזו הזדמנות להזכיר משהו פשוט:

אנחנו מערכת אחת.

כשאנחנו ישנים מעט, אנחנו מרגישים את זה.

כשאנחנו לא זזים במשך ימים, אנחנו מרגישים את זה.

כשאנחנו אוכלים בחוסר סדר, נמצאים כל היום מול מסכים ולא יוצאים החוצה – הגוף מרגיש את זה, ולעיתים גם הנפש.

וזה עובד גם בכיוון השני.

לפעמים הליכה קצרה לא "פותרת" שום דבר – אבל אנחנו חוזרים ממנה קצת אחרים.

לפעמים אימון הוא שעה שבה הראש מקבל שקט.

לפעמים ארוחה משותפת בבית היא הרבה יותר מאוכל.

ולפעמים שיחה עם אדם אחר היא בדיוק הדבר שהיינו צריכים.

מבחינתי, גם זה BALANCE.

לא לנסות לשלוט בהכול.

אלא לדעת מהם העוגנים שעוזרים לנו להחזיק את עצמנו כשהכול מסביב פחות יציב.

אני רואה את זה גם במועדון

אנשים מגיעים אלי עם מטרות מאוד ברורות.

"אני רוצה לרדת במשקל."

"אני רוצה להתחזק."

"אני רוצה לשנות את הרכב הגוף."

אלה מטרות חשובות.

אבל אחרי כמה שבועות קורה משהו מעניין.

פתאום אני שומע:

"אני ישן טוב יותר."

"חזרתי ללכת."

"יש לי יותר אנרגיה עם הילדים."

"הבן שלי התחיל לצאת איתי להליכות."

"אנחנו אוכלים יחד יותר."

ואז אני נזכר שוב שהמספרים חשובים, אבל הם אף פעם לא כל הסיפור.

כי מבחינתי, בריאות טובה אמורה לשפר את החיים שאנחנו חיים, לא להפוך לעוד משימה בתוכם.

אז הפעם אני מציע אתגר אחר: לא "אחרי החגים"

לא חודש.

לא שינוי מטורף.

לא תוכנית שאחרי ארבעה ימים כבר קשה לעמוד בה.

שבעה ימים. שלושה עוגנים.

במשך השבוע הקרוב נסו לעשות שלושה דברים:

20 דקות תנועה ביום.
הליכה נחשבת. אימון נחשב. משחק עם הילדים נחשב. פשוט להזיז את הגוף.

ארוחה אחת ביום בישיבה וללא מסך.
לא מול הטלפון ולא תוך כדי עבודה. ואם אפשר, שבו יחד עם המשפחה.

פעולה אחת ביום שמורידה לכם עומס.
שיחה עם חבר, הליכה בחוץ, כמה דקות בשקט, ספר, ללכת לישון קצת מוקדם יותר – תבחרו אתם.

ואחרי שבעה ימים אל תרוצו ישר למשקל.

תשאלו שאלות אחרות:

האם הייתה לי יותר אנרגיה?

איך ישנתי?

האם הייתי נוכח יותר בבית?

האם הגוף שלי הרגיש טוב יותר?

האם היה לי קצת יותר שקט?

כי גם אלה תוצאות.

אל תחכו ליום ראשון

אחרי סוכות באמת יגיע "אחרי החגים".

הילדים יחזרו למסגרות.

היומן שוב יתמלא.

והמשפט הבא כבר יחכה לנו מעבר לפינה:

"כשיירגע קצת בעבודה."

ואחריו:

"ביום ראשון."

ואז:

"אחרי חנוכה."

ואז כבר ינואר ונבטיח שהשנה באמת מתחילים.

אפשר להמשיך ככה לנצח.

או שאפשר לבחור דבר אחד קטן ולעשות אותו היום.

לא כשהחיים יהיו רגועים יותר.

בתוך החיים שיש לנו עכשיו.

צעד אחד.

ארוחה אחת.

עשרים דקות.

שיחה אחת.

לא כדי להיות מושלמים.

כדי להיות קצת יותר חזקים לקראת מה שהחיים יביאו.

כי בסוף, BALANCE הוא לא מצב שבו הכול מסתדר.

הוא היכולת שלנו לשמור על כמה דברים חשובים גם כשלא הכול מסתדר.

אז השנה, כשייגמרו החגים, אל תתחילו מחדש.

פשוט תמשיכו לדאוג לעצמכם.