בטור קבוע שיעסוק בספורט, אורח חיים והחיבור ביניהם, עמרי לא מחפש פתרונות קסם או קיצורי דרך – אלא מבקש לעצור רגע, לשאול שאלות פשוטות, ולבדוק איך אפשר לחיות קצת יותר טוב, לאורך זמן.
למה הפסקתי לרדוף אחרי תוצאות – והתחלתי לבנות הרגלים
שנים חייתי בעולם של קצוות.
אימונים חזקים, תפריטים נוקשים, משמעת שלא משאירה מקום לשאלות.
היו תוצאות, בוודאי.
אבל יחד איתן הגיעו גם עייפות, תסכול, ושחיקה שקטה.
ראיתי את זה אצל מתאמנים, ראיתי את זה סביבי – וראיתי את זה גם אצלי.
ואז עלתה שאלה אחת, פשוטה ומטרידה: אם זה כל כך נכון – למה זה לא מחזיק?
לא מצאתי תשובה בעוד תוכנית, עוד תרגיל או עוד מוצר מדף.
התשובה הייתה בשינוי גישה.
הרגלים מתחילים בבית
אחד המקומות שבהם השינוי הזה הכי מורגש הוא הבית.
ביחסים בין הורים לילדים, ובאופן שבו ילדים פוגשים אוכל, תנועה ואת הגוף שלהם.
יותר ויותר ילדים מתמודדים היום עם עודף משקל.
התגובה האוטומטית של הורים אוהבים ודואגים היא לעיתים האשמה:
“הוא לא מתאמץ”,
“היא כל היום מול מסך”,
“אין להם כוח”.
אבל ילד ששומע את זה לא שומע מוטיבציה.
הוא שומע ביקורת.
וביקורת יוצרת ריחוק –
מאוכל, מתנועה, ולעיתים גם מעצמו.
אולי במקום לשאול “למה הוא לא עושה”,
שווה לשאול “איך נראה היום שלנו כמשפחה”.
איך אוכלים יחד.
איך מדברים על אוכל בלי פחד ובלי אשמה.
איך נראית תנועה ביומיום – לא כספורט, אלא כחלק מהחיים.
הרגלים לא נוצרים בגיל שלושים.
הם נבנים הרבה קודם – דרך חוויה, שיח ודוגמה אישית.
תנועה כחלק מהחיים, לא כעונש
גם בעולם האימונים עברתי שינוי.
לא כל אימון צריך להיות מלחמה.
לא כל יום חייב להיות שיא.
עם השנים הבנתי שתנועה לא חייבת להיות דרמטית כדי להיות משמעותית.
לפעמים הליכה, משחק עם הילדים, עלייה במדרגות או מתיחות בסלון עושים יותר ממה שנדמה לנו.
הרגלים נולדים מתחושת מסוגלות.
מהידיעה “אני יכול”
ולא מהתחושה ש”אני שוב נכשל”.
פחות שלמות, יותר המשכיות
אולי זה העיקרון הכי חשוב שלמדתי:
שלמות לא מחזיקה. עקביות – כן.
ארוחה לא מושלמת שמתרחשת עדיפה על תכנון מושלם שלא קורה.
תנועה קטנה עדיפה על כוונות גדולות שנשארות בראש.
הרגל אחד שמחזיק שווה יותר מתוכנית שמתפרקת אחרי שבוע.
זה נכון לגוף, וזה נכון גם להורות, לעבודה, ולחיים בכלל.
וגם לאופן שבו אנחנו מדברים לעצמנו יש משמעות.
פחות שיפוט, יותר סבלנות.
פחות “למה לא עשיתי”, יותר “מה כן הצלחתי”.
אולי בסוף השאלה היא לא כמה עשינו, אלא איך אנחנו חיים עם מה שאנחנו עושים.
איזה יחס אנחנו בונים עם הגוף שלנו, איזה שיח מתנהל בבית, ואיזה קצב באמת מתאים לחיים כפי שהם עכשיו.
היום אני יודע שבריאות לא נמדדת רק בתוצאה, אלא באיזון.
איזון בין תנועה למנוחה, בין אוכל להנאה, בין שאיפות גדולות לחיים אמיתיים.
איזון שמאפשר התמדה, נשימה וטעויות – ועדיין תנועה קדימה.
בשבילי, זה ה-BALANCE שבריאות צריכה להישען עליו.
לא מה היעד הבא, אלא האם הדרך מרגישה אפשרית.
אם יש בה מקום לנשימה, לתנועה, וגם לטעויות.
כי בריאות שנשענת על מאבק מתעייפת, ובריאות שנבנית מהקשבה יכולה ללוות אותנו הרבה יותר רחוק.
אז ה- balance שלי נשען על חמישה דברים קטנים שאפשר להתחיל מהם כבר עכשיו
1. התקדמות עדיפה על שלמות
פעולה אחת שמתרחשת עדיפה על תוכנית מושלמת שנשארת על הנייר.
2. תנועה לא חייבת להיראות כמו אימון
הליכה, משחק עם הילדים או סידורים ברגל – כל תנועה נחשבת כשהיא חלק מהשגרה.
3. השיח סביב אוכל חשוב לא פחות מהאוכל עצמו
בבית וגם מול עצמנו – פחות אשמה, יותר הקשבה וסקרנות.
4. הרגל אחד בכל פעם
עומס כוונות מבלבל. שינוי קטן שמחזיק בונה רצף וביטחון.
5. חזקו את מה שכבר עובד
לא כל מה שמתאים לאחרים מתאים גם לכם – ומותר לבחור בדרך שנעים לצעוד בה.
זו בדיוק הרוח שמלווה את עמרי, וגם את המפגש הקרוב שהוא מזמין אליו.
ביום שני, 23.2, נפגש בקולנוע לב אבן יהודה לערב של BALANCE – עצירה קטנה מהשגרה כדי לעשות סדר, להקשיב לגוף ולבחון איך נראה אורח חיים בריא שמתאים לכם, לא לאף אחד אחר.
ההתכנסות תחל בשעה 20:00 עם נשנושים בריאים, וב־20:30 תיפתח הרצאה מעשית ומעוררת מחשבה על 4 עקרונות מפתח לאורח חיים בריא ומאוזן.
עלות ההשתתפות: 50 ₪ לאדם.
לכרטיסים: https://tickchak.co.il/98242
לפעמים כל מה שצריך הוא ערב אחד, כדי לצאת ממנו עם כיוון קצת יותר מדויק.
ניתן לעקוב אחר עמרי בלינקים הבאים:
https://www.instagram.com/omri_strogo/?hl=he
https://www.facebook.com/omri.strogo?locale=he_IL
