פורים הוא חג של תחפושות.
יום אחד בשנה שבו מותר לנו להיות מישהו אחר.
ללבוש מסכה.
להיכנס לדמות.

אבל מה אם אגיד לכם —
שגם בתהליך שינוי אנחנו מתחפשים?

אנשים נרשמים למכון.
פותחים תהליך תזונתי.
קונים בגדים לאימון.
ומחליטים שהפעם הם “הגרסה החדשה” שלהם.

הם מתחפשים ל:
זה שקם ב־5 בבוקר.
זה שלא נוגע במתוקים.
זה שמתאמן כל יום בלי לפספס.

שבוע ראשון — אש.
שבוע שני — עדיין בהתלהבות.
שבוע שלישי — המסכה מתחילה להכביד.

ואז מגיעים המשפטים המוכרים:
“זה לא מתאים לי.”
“אין לי זמן.”
“אני לא אוהב אימוני כוח.”
“יש גשם.”

אבל האמת?
זו לא המוטיבציה שחסרה.
זו הזהות שלא נבנתה נכון.

זה לא משבר כוח רצון — זה משבר זהות

בכתבה הקודמת דיברתי על BALANCE.
על גישה שלא מבוססת על קיצון — אלא על עקביות.

משבר השבוע השלישי קורה כי רוב האנשים בונים שינוי על רגש.
ועל דמות שהם מנסים להיות.

אבל שינוי אמיתי לא מגיע כשאנחנו מתחפשים למישהו אחר.
הוא מגיע כשאנחנו בונים גרסה יציבה של מי שאנחנו באמת.

רגש יורד.
עייפות מגיעה.
חיים קורים.

אם בנינו שינוי על תחפושת — הוא ייפול.
אם בנינו שינוי על מערכת — הוא יחזיק.

כאן נכנס תפקיד המאמן

תפקידו של מאמן הוא לא רק לבנות תוכנית.
הוא לראות אנשים.

לראות מי כבר שלושה שבועות מצליח להגיע.
מי חדש ומפוחד.
מי צריך עידוד.
מי צריך קריאת השכמה.
ומי פשוט צריך מילה טובה.

אנשים לא מחפשים רק תוכנית אימון.
הם מחפשים יחס.
הם מחפשים הוקרה.
הם מחפשים שיראו אותם.

וזה נכון גם בתהליך תזונתי.

אנחנו נתקעים לפעמים.
לפעמים ההצלחה לא מיידית.
לפעמים יש נפילות.

התפקיד שלנו כמאמנים הוא לשים נורת אזהרה על מה שלא עובד —
ולבנות התאמה.

והתפקיד של המתאמן?
להיות אמיתי.
לזהות מראש איפה המסכה תיפול.
ולתת למאמן לעזור בדיוק שם.

תתחילו לעקוב אחרי הצלחות

לא רק משקל.
לא רק היקפים.

כמה אימונים הגעתם?
כמה ארוחות בחרתם נכון?
כמה פעמים קמתם גם כשלא היה חשק?

גם מכישלונות לומדים —
אבל רק אם נשארים בתהליך.

ואתם יודעים מה עוד קורה בדרך?
אנשים כן רואים תוצאות —
אבל לא יודעים לפרגן לעצמם.

מרגישים חזקים יותר — ומבטלים.
רואים שינוי קטן — ומתמקדים במה שעוד לא מושלם.
שומעים מחמאה — ועונים “עזוב, עוד לא שם”.

אנחנו מצטיינים בלראות מה לא עובד.
אבל כשיש הצלחה — קטנה כגדולה —
אנחנו לא עוצרים להגיד:
כל הכבוד.

ותהליך שלא חוגגים בו הצלחות —
לא מחזיק.

אל תחפשו תוצאות מהירות

תוצאה לא תגיע מהר.
היא תגיע אם תהיו עקביים.

אל תחפשו תוצאות באינסטגרם.
הן לא שם.

התוצאות נמצאות אצלכם בבית.
מול המראה.
באנרגיה שלכם.
ביציבות שלכם.

לא אחרי שבוע.
לא אחרי התלהבות רגעית.

אחרי 30 יום — רואים שינוי.
אחרי 90 יום — בונים זהות חדשה.

טיפ קטן שמשנה משחק

תגדירו יעד קרוב ויעד רחוק.

“הקיץ מתקרב” — זה לא יעד.
בישראל הקיץ נמשך שמונה חודשים.

יעד קרוב = 30 יום.
יעד רחוק = עד 90 יום.

אנחנו בוחנים הצלחה אחרי חודש —
ועקביות אמיתית אחרי שלושה חודשים.

‍

ולסיום — רגע לפני פורים

בפורים כולנו מורידים את המסכה בסוף הערב.

בתהליך שינוי —
תורידו את המסכה מההתחלה.

אל תתחפשו למישהו אחר ל־3 שבועות.
אל תנסו להיות מושלמים.
אל תהיו דמות אינסטגרם.

תהיו אתם.
רק קצת יותר עקביים.

כי שינוי אמיתי לא קורה כשאנחנו משחקים תפקיד.
הוא קורה כשאנחנו בונים זהות.

וזה לוקח זמן.אבל זה מחזיק.