התארגנות לחופשה משפחתית, בטח שמדובר במתבגרים, היא מצד אחד התרגשות וציפייה לזמן איכות ומצד שני חשש לקבלת פרצופים חמוצים, ויכוחים על קימה בבוקר ועוד רגעים של מאבק על מסכים. קל ליפול למלכודת ה"תכננתי לכם חופשה מושלמת, אז תגידו תודה, תיהנו ותסתמו", אבל כשמבינים איך חופשה עם מתבגרים באמת יכולה להיות, אז הכל משתנה.

כי תקשיבו, בסוף, הלו"ז, הפארק, המוזיאון או האטרקציה המשוגעת הם לא מה שיישאר חקוק אצלם וגם לא אצלנו. מה שכן ישאר, אלו החוויות, הצחוקים, השטויות, השינויים ברגע האחרון, וכן גם הפאדיחות שקרו לאורך הדרך.

אז איך עוברים מ"לשרוד את החופשה" לחופשה שנזכור לתמיד ותשאיר לנו טעם של עוד? הנה כמה תובנות ששווה לקחת איתנו במזוודה.

1. שחררו את התפקידים הישנים, באמאשלכם

הילד שמסתגר בחדר, האחות שגוערת בכולם, או האח הדרמטי. חופשה היא הזדמנות מופלאה לאפשר להם לשחרר את התפקידים האלה וגם בשבילנו לא פחות, להוריד רגע את המסיכה ההורית ולחשוף עוד חלקים מהאדם שאנחנו, אין דבר שיותר מעניין את הילדים שלנו מלפגוש אותנו באמת.

פתאום, מחוץ לשגרה, נגלה שהילד המסתגר הוא מצחיק בטירוף, הדרמטי הוא שנון וחד בצורה מטורפת, ושאנחנו בעצם די כיפיים ומצחיקים כשמורידים את הלחץ. פתאום תפקידים חדשים תופסים את מרכז הבמה וזה כל כך כיף, מעניין ומרענן. תנו לתפקידים האלה מקום.

2. הפסיקו להפיל "אחריות"ובמקום תשתפו.

יש איזה קטע כזה שאומרים להורים "תתנו לילדים אחריות כדי שהם ירגישו שותפים". אבל האמת היא שזה עובד בדיוק הפוך. ברגע שהם מרגישים שותפים באמת, הם פשוט לוקחים אחריות מעצמם.

שתפו אותם באותנטיות ושאלו, מה מעניין אותם, ספרו על מה חשבתם, תבדקו מה חשוב להם שיהיה בטיול ואפילו תתייעצו איתם על מה לדעתם צריך להיות התקציב שכל ילד אמור לקבל לבזבוזים האישיים. השיתוף הוא לא משחק מניפולטיבי של "מה אתם חושבים על מה שאני תכננתי", אלא לשמוע אותם באמת, לשאול שאלות ולהבין איך הם רואים את הדברים. כשהם יבינו שהדעה שלהם נחשבת, הם יהיו שם איתכם ב-100%.

3. "its not about you" תנו מקום גם לג'יפה

חופשה היא מלאה בכיף, אבל יש בה גם רגעים מעצבנים, קשים, מייאשים ואפילו מתסכלים. זה פשוט ככה, כמו בחיים. אז בואו לא נדחיק אותם ובמקום זה, ניקח נשימה עמוקה, ניתן גם לתחושות האלה מקום ובטח שלא ניעלב, זה לא אישי, פשוט זה לא פשוט להיות רק אחד עם השני כל הזמן, להתחשב, לוותר, לריב על תשומת לב.

אז מותר להם להרגיש שמשעמם, וזה לא אומר שאנחנו שיעממנו. מותר להם להתעצבן כי נמאס להם להיות סבלניים לאחים הקטנים, וזה לא אומר שנכשלנו. זה לא עליכם. החופשה היא מרחב בטוח, כמו שהייתם רוצים שהמשפחה שלכם תהיה. זה אומר שמותר להוציא בו גם תחושות מורכבות. כשאנחנו לא לוקחים את זה אישית ולא נעלבים, אנחנו מלמדים אותם שהקשר המשפחתי שלנו חזק מכל רגע של שבו איבדתי את זה.

4. בבקשה אל תשכחו את מה שהכי חשוב! להאיר את הטוב.

והנה אולי החלק הכי חשוב, אל תניחו שהם יודעים מה אתם מרגישים. אל תשמרו את הדברים הטובים לעצמכם.

• אם הילדים ריגשו אתכם, נגיד להם "וואי, ממש ריגש אותי ש....".

• אם למדתם עליהם משהו חדש ומפתיע תציינו את זה, "יו, אני לא ידעתי שאתה כזה טוב ב.... מטורף!".

• אם ראיתם ניצוץ חדש שנפתח ביניהם לבין האחים שלהם תאירו אותו באור גדול, "לראות איך אתה דואג לאח שלך, זה כל כך לא מובן מאליו, אתה כל כך רגיש".

כשהמתבגרים שלנו לומדים לראות את עצמם בטוב דרך העיניים שלנו, הם ייקחו את הדימוי הזה איתם גם לחיים שאחרי החופשה, גם לזירה החברתית. אולי במינון קצת אחר, אולי בקצב של השגרה, אבל הבסיס העמוק והאיתן הזה יישאר שם, אז חופשה זה הזמן לזרוע את הזרעים האלה ולתת להם לגדול וללבלב, בקצב שלהם.