קרן לב-מור

תחשבו על הרגע שאתם נכנסים הביתה אחרי יום ארוך. הכתפיים יורדות, הנשימה מתרחבת, הגוף יודע שהגיע למקום בטוח. או לא. כי לפעמים אתם נכנסים הביתה ומרגישים את ההפך בדיוק. עייפות שמתעצמת, ראש שמתמלא, מתח שלא ממש יורד.

מאי הוא החודש שיקבע איך תיראה השנה שלכם. זה החודש להיסגר על דירה, לסגור שיפוצניק או קבלן, ולהבין לאיזה בית ספר הילדים ילכו. מי שמפספס את החלון הזה, משלם על זה אחר כך בזמן, בכסף, ובעיקר בהחלטות פחות טובות.לקראת יולי-אוגוסט, הביקוש עולה וההיצע מצטמצם. קשה יותר למצוא דירה, הקבלנים עמוסים, המובילים בתפוסה מלאה, בעלי המקצוע מדלגים בין פרויקטים, והמחירים בהתאם.

יש את הרגע הזה, לפני פסח, שבו פותחים מגירה "סתם כדי לנקות", מוציאים ממנה הכול, ופתאום מגלים אוסף די מרשים של דברים שכבר שכחנו שהם קיימים. רגע כזה שמסתיים כמעט תמיד באותה שאלה איך כל זה הגיע לכאן?

לפעמים לא צריך מסיכה. מספיק קיר שנפתח, אור שנכנס, או רהיט שמתחלף.פורים תמיד מזכיר לי כמה קל להתבלבל בין מה שאנחנורואים למה שהוא יכול להפוך להיות.

הפעם, אני מזמינה אתכם להכנס איתי אל “מאחורי הקלעים” של דירת 4–5 חדרים ישראלית טיפוסית, לאורך חיים שלמים. כשזוג צעיר רוכש דירה ראשונה, התכנון נעשה מתוך מבט קדימה: חדר ש“יום אחד יהיה חדר ילדים”, עוד חדר ש“בעתיד אולי יהיה משרד בייתי”, וסלון שמצטלם יפה...

כולנו רוצים בית יפה, אבל יותר מזה, אנחנו מחפשים בית שעושה לנו טוב. כזה שמרגיע, שמכיל, שמרגיש קצת כמו חופש. לפני שהוא מעוצב, מתוכנן או מאובזר, בית הוא מפלט. .

כשאני נכנסת לבית חדש, אני רואה הרבה מעבר לקירות ולרהיטים. אני רואה סיפור חיים מתהווה. כמעצבת פנים כבר 16 שנה בסטודיו שלי באבן-יהודה, למדתי שכל בית הוא למעשה דף חי בספר החיים של דייריו – דף שמספר על העבר, ההווה, והחלומות לעתיד.