מאת עו"ד שלומי מדר

זה קורה כמעט בכל בניין משותף או רחוב שקט: השעה מאוחרת, ודווקא כשנדמה שהשלווה כבר כאן, רוקי מהקומה השנייה מחליט לפתוח בסדרת נביחות. עבור אחד זו תחושת ביטחון, עבור אחר זה מטרד שמוציא מהדעת. אז איפה עובר הגבול בין הזכות של הכלב לתקשר לבין הזכות של השכן לישון?

נביחה היא לא רק רעש, היא שפה

חשוב להבין שנביחה היא צורת תקשורת טבעית לחלוטין. הכלב לא נובח כדי להרגיז. הוא מביע שמחה, פחד, שעמום או התראה. גם המשפט הישראלי מכיר בזה, ובאחת הפסיקות נכתב שדרכם של כלבים לנבוח, כמו שדרכם של בני אדם לדבר. לכן החוק לא אוסר על נביחות באופן גורף, אלא מתייחס למצב שבו הרעש כבר מפריע לסביבה.

אז מתי זה כבר לא "כלב" אלא בעיה משפטית?

החוק קובע שבעל הכלב צריך להחזיק אותו כך שלא ייגרם רעש חזק שמפריע לשכנים. אבל מה זה בעצם אומר בפועל?

יש שתי דרכים להסתכל על זה: האחת עם מד דציבלים שבודק את עוצמת הרעש והשנייה עם אוזניים של בני אדם

גם בלי מכשירים, בית המשפט יכול לקבוע שמדובר במטרד, במיוחד כשמדובר בנביחות בלילה או לאורך זמן.

חשוב לדעת שרוב המקרים לא מגיעים לאיסורים קיצוניים. בתי המשפט לא ממהרים להרחיק כלבים, אלא מחפשים פתרונות שמאפשרים לכולם להמשיך לחיות יחד.

ארגז הכלים: פתרונות לפני שמגיעים לבית המשפט

הפתרון לא נמצא במעבר דירה ולא בוויתור על הכלב. יש לא מעט צעדים פשוטים שיכולים לעשות הבדל:

שינוי מיקום ואופן ההחזקה - הכנסה של הכלב פנימה בלילה, סגירת חלונות או העברתו לאזור פחות חשוף לרעש

טיפול התנהגותי - פנייה למאלף או מומחה שיכול לזהות מה עומד מאחורי הנביחות ולטפל בשורש

שיפור אקוסטי - פתרונות פשוטים בבית שיכולים להפחית מעבר רעש

מעורבות הרשות המקומית - ברוב המקרים עדיף לא למהר לקנסות, אלא לערב גורם מקצועי כמו וטרינר עירוני או איש מקצוע שיכול לעזור לגשר בין הצדדים

לחיות יחד - הזכות לגדל בעלי חיים היא חלק מהחיים של רבים מאיתנו. מצד שני, גם לשקט יש ערך אמיתי. האיזון ביניהם לא מתחיל בקנסות אלא בהבנה. אם שכן מתלונן, שווה רגע לעצור ולבדוק מה גורם לנביחות.

כי בסוף, שכנות טובה מתחילה בהקשבה, גם למה שבין הנביחות.