על דלת הכניסה נשארו תלויות רשימות מפורטות לבני המשפחה: מה לעשות, מתי, כמה ולמה. הוראות להשקיית העציצים, טיפול בגינה, האכלת הכלבה, הדלקת האורות והפעלת מערכת ההשקיה.

ובמושב שלה במחלקת העסקים, מחשבותיה כבר נדדו בחזרה הביתה. אל הבית שהלך והתרחק במהירות הסילון, ודווקא משום כך הרגיש קרוב יותר.

בטוח שכחה להגיד משהו למישהו. בטוח חסר במזוודה פריט חיוני. בטוח משהו ישתבש. מחשבות, מחשבות.

החופשה כבר החלה. הנופים התחלפו, השפה השתנתה, מיטות זרות שמי יודע מי ישן בהן לפניה. אלא שהדחף לא הרפה. חייבת להתקשר הביתה. רק לבדוק שהכול בסדר, לשמוע את הקולות ולזהות את הרוגע או המתח.

"תגידי," שאל אותה בן זוגה בחיוך, "ואם לא הכול בסדר, מה בדיוק תעשי מכאן?"

והיא כמעט בכתה.

זו אותה דאגה לא מוסברת שמלווה רבים מאיתנו. העוגן שמחזיק אותנו קשורים לקרקע גם כשאנחנו אמורים לפרוש כנפיים.

כי החופש אינו תלוי רק בכרטיס הטיסה או ביעד המרוחק. החופש האמיתי מתחיל ברגע שבו אנחנו מצליחים להשאיר את הרשימות מאחור, לקחת נשימה עמוקה, ולצעוד צעד קטן פנימה, אל השקט.

מוכר? ודאי שמוכר.

היום אני בוחרת לקחת אתכם לחופש מסוג אחר.

חופש בצעד אחד

הקיץ כבר כאן, ואיתו מגיעה המחשבה האוטומטית על חופשת הקיץ, על "החופש הגדול". ככל שאנו מתבגרים, מושג החופש משנה צורה.

♡ כילדים ובני נוער, החופש הוא מרחב אינסופי של זמן נטול חובות. ♡ כהורים, החופש הופך למבצע לוגיסטי מורכב של תמרון בין קייטנות, עבודה ומשימות. ♡ כזוג שהילדים כבר עזבו את הקן, החופש מקבל גוון חדש של שקט, בחירה והתכנסות.

היום, ממרום גילי, אני מגלה מחדש דווקא את חופש הבחירה. מברכת על ריבוי האפשרויות שסביבי, שמחה על היכולת להחליט, ובו בזמן מבינה שזו אינה מובנת מאליה. זכיתי להגיע למקום שבו יש לי מתוך מה לבחור.

בין מציאות לחלום

את הכמיהה לחופש נפגוש פעמים רבות דווקא בתוך המחויבויות והשגרה. המקום שבו היא מופיעה בצורה הטהורה ביותר הוא החלום.

בחלומות, תת המודע משתחרר מחוקי ההיגיון וממגבלות הזמן והמקום. שם אנחנו מרשים לעצמנו לדמיין ללא גבולות, לבקר במקומות שלא היינו מעזים להגיע אליהם בהקיץ, ולבחון אפשרויות שבחיי היומיום נראות בלתי אפשריות.

לעיתים פירוש החלום חשוב פחות מהחלום עצמו. עצם היכולת לדמיין היא כבר סוג של חופש. לדמיין מציאות אחרת. לדמיין שינוי. לדמיין את עצמנו במקום שבו עדיין לא היינו.

כמה פעמים שמענו את עצמנו אומרים: "כשאסיים..." "כשיהיה לי יותר כסף..." "כשהילדים יגדלו..." "כשיהיה לי זמן..."

אך החיים, כמו החיים, ממשיכים לקרות.

ומהו חופש, בשפת החלומות?

כדור פורח הקשור עדיין בכבל ליתד שבקרקע מסמל את המחויבויות שמחזיקות אותנו במקום. לעומתו, כדור פורח המרחף בשמיים מסמל את החופש. דלת פתוחה לרווחה מזמינה אותנו לצאת אל המרחב, לנשום אוויר חדש ולהעז לצעוד אל הלא נודע.

אולי החופש האמיתי אינו נמצא בשמיים וגם לא מעבר לדלת. אולי הוא נמצא בהחלטה אחת קטנה. להרפות. לשחרר לרגע את הצורך לשלוט בכל פרט. להאמין שהעולם ימשיך להסתובב גם בלעדינו לכמה שעות. לאפשר לעצמנו להיות. פשוט להיות.

כי לפעמים, כל מה שמפריד בינינו לבין החופש הוא צעד אחד קטן. צעד אחד פנימה. אל עצמנו.

עבורי, החופש הגדול בא לידי ביטוי בשעות הבוקר המוקדמות. זו הקרירות הרעננה והשמש שאט-אט עולה ומפלסת את דרכה בין ערפילי השחר. הזמן לצאת לשבילים המוכרים עם מוזיקה אהובה וריח העשב הרטוב מטל. אלו הן שעות הקסם שלי, השעות שבהן המחשבות מתפרעות והמילים מכתימות את הדף.

החופש לבחור. החופש להיות אני. החופש להיות עם עצמי.

ומה אתכם? מתי בפעם האחרונה יצאתם לחופשה והשארתם, באמת, את הרשימות בבית?

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ לפתרון חלומות (ללא עלות): לחצו כאן