אחרי יותר מעשור בקליניקה, אני רואה שבתחילת הקיץ הרבה מתבגרים מגיעים עם כמיהה גדולה לחופש ולעצמאות וגם עם חשש מבדידות ושעמום. יש פער בין איך שהורים רואים את הקיץ לעומת המתבגרים, ולא פעם זה מייצר חיכוכים סביב גבולות, שעות שינה, מסכים או יציאות. בקיץ פתאום יש מרחב לשאול מה אני רוצה? מי אני כשאין מערכת שאומרת לי מה לעשות?

זו שאלה לא פשוטה. לפעמים הם מגלים שהרצונות שלהם לא מסונכרנים עם אלה של החברים. לפעמים הם מחפשים יותר נפרדות ולפעמים הם מרגישים בודדים דווקא כשהם מוקפים באנשים. ואנחנו יודעים היום שהיעדר מסגרת עלול להציף דברים שהיו מוסתרים במהלך השנה, עייפות, בלבול, חוסר שייכות, שאלות של זהות ודימוי עצמי.

לכן הקיץ הוא לא רק תקופה של חופש. אני רואה אותו כתקופה של מפגש של המתבגר עם עצמו.

את יכולה לתאר סיטואציה טיפוסית שהורה מגיע אלייך איתה בקיץ?

בהחלט. בקיץ ההורים מאד מוטרדים מכך שהמתבגר הופך יום ולילה, עצבני, סגור בחדר, מבזבז כסף, דורש הסעות, בודד, לא תקשורתי - וכל בקשה נגמרת בוויכוח.

ברוב המקרים ההורים בטוחים שהבעיה היא המסכים או חוסר המסגרת. אבל כשמתחילים להסתכל קצת יותר לעומק, מגלים שלא פעם הסיפור נמצא במקום אחר לגמרי.

לפעמים זו בדידות. לפעמים זו שחיקה. ולפעמים זו עייפות עצומה מהמאמץ שלהם להשתלב במהלך השנה, להיות “בסדר”, לעמוד בציפיות ולהחזיק את עצמם במשך חודשים ארוכים.

במהלך השנה אין להם הרבה פעמים מקום לעצור ולהרגיש את המחיר של זה. ואז מגיע הקיץ. המסגרת יורדת ומה שהיה מוסתר מתחיל להיחשף.

ההתנהגות היא הכותרת. הסיפור נמצא באותיות הקטנות.

כשמתבגר צועק, מתווכח, מסתגר או מתרחק, רוב ההורים מגיבים לכותרת. אבל אם נעצור רגע ונהיה סקרנים לגבי מה שנמצא מתחתיה, נגלה הרבה פעמים פחד, חרדה, אכזבה, בדידות, חוסר ביטחון או צורך עמוק בקשר.

מה הדבר האחד שאת הכי רוצה שהורים ייקחו מהכתבה הזו?

שהקשר חשוב יותר מאשר שדברים יקרו בדיוק כמו שאני רוצה.

אני פוגשת הרבה הורים טובים, מסורים ואוהבים, שמנסים לעזור, לכוון, לפתור ולתקן. אבל בגיל ההתבגרות מגיע שלב שבו המתבגר צריך פחות מישהו שינהל אותו ויותר מישהו שיהיה עבורו עוגן.

הגורם המשמעותי ביותר בחוסן של מתבגרים אינו היעדר קשיים, אלא נוכחות של קשר בטוח ומשמעותי עם מבוגר.

לכן אני רוצה שהורים יזכרו שלא כל קושי דורש פתרון מיידי. לפעמים הדבר שהמתבגר שלנו צריך יותר מכל הוא מישהו שלא נבהל ממנו. מישהו שמסוגל להישאר קרוב גם כשהוא עצבני, בועט, מבולבל, שותק או מתרחק.

יש משפט או שניים שאת אומרת להורים שוב ושוב?

יש משפט שאני אומרת כמעט בכל מפגש עם הורים, “תהיו סלע איתן, גם כשהים סוער”

גיל ההתבגרות הוא תקופה של גלים. לפעמים הגלים גבוהים. לפעמים הם מפחידים. המתבגר צריך לדעת שיש לידו מישהו יציב כמו סלע איתן.

ויש עוד משפט שאני חוזרת אליו הרבה והוא “בגיל ההתבגרות אנחנו עוברים משליטה להשפעה, וזו עוברת דרך הקשר”

ככל שאנחנו עסוקים יותר בלנצח את המתבגר, אנחנו מאבדים השפעה. ככל שאנחנו מצליחים לשמור על הקשר, גם כשיש גבולות, גם כשיש מחלוקות וגם כשלא מסכימים, אנחנו נשארים דמויות משמעותיות בחייו.

בעיניי, זה אולי הסיפור האמיתי של הקיץ. לא רק איך להעביר חודשיים בלי מריבות. אלא איך לנצל את התקופה הזאת כדי להיות קצת יותר קרובים, קצת יותר סקרנים, וקצת פחות עסוקים בלתקן.

כי בסופו של דבר, מה שמתבגרים זוכרים הוא לא כמה פעמים צדקנו. הם זוכרים אם הרגישו שיש להם בית לחזור אליו - גם כשהם עדיין מחפשים את הדרך.