בגיל 14 הלכתי עם חבר לקולנוע לראות את הסרט “עלי”.

לא ידעתי מי זה; רק ראיתי שזה סרט על אגרוף.

גיליתי שמדובר בסרט על מתאגרף שהיה גדול מהחיים, בזירה ומחוץ לה. לא ידעתי שכשאצא מאולם הקולנוע, אצא ממנו עם דמות שתלווה אותי עד עצם היום הזה. דמות שתשפיע עליי כילד, כמתאמן וכמאמן, ובסופו של דבר גם תיתן לי את הרעיון לשמו של העסק שלי.

מוחמד עלי אמר בביטחון מוחלט:

"I am the greatest. I said that even before I knew I was."

ובתרגום חופשי: "אני הטוב ביותר. אמרתי את זה עוד לפני שידעתי שאני כזה".

היום, כששואלים אותי מדוע קראתי לסטודיו GREATEST, אני חוזר לאותו ערב בקולנוע. אבל כדי להסביר באמת מה קרה לי שם, אני צריך לחזור עוד כמה שנים לאחור.

הילד שהפסיד ורצה לפרוש

בגיל עשר נרשמתי לחוג קראטה.

זה היה אמור להיות עוד חוג שמעביר את הזמן עם חברים ונותן להורים שלי קצת שקט. אני אפילו זוכר שלא הייתי מוצלח במיוחד בהתחלה. הפסדתי המון. בכיתי. לא מעט פעמים רציתי לפרוש.

אבל הייתה שם דמות שחיזקה אותי כל הזמן.

בקראטה יש את המאסטר, הסנסאי. זו הדמות שכולם מכבדים ומקשיבים לה. אבל בשבילי הוא היה הרבה יותר מזה. הוא היה כמו אבא, ואף ילד לא רוצה לאכזב את אבא שלו.

אז הקשבתי לו.

האמנתי לו כשאמר שאני מסוגל. האמנתי שאימונים והתמדה מביאים תוצאות, גם בתקופות שבהן עדיין לא ראיתי אותן. אחרי שנתיים זה קרה: הפכתי להיות טוב. ממש טוב.

זכיתי באליפויות, התקדמתי בדרגות וראיתי כל סרט של ברוס לי ושל ואן דאם. הרגשתי שאני חזק כמעט כמוהם. בגיל 14 כבר הוכשרתי להיות מאמן קראטה.

ואז הגיע הסרט "עלי".

ישבתי באולם ושמעתי אדם מכריז שהוא הטוב ביותר עוד לפני שידע שהוא כזה. פתאום הבנתי שזה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע בתור ילד: שמישהו יגיד לי שאני יכול, עוד לפני שאני עצמי מסוגל להאמין בזה.

שם, מבחינתי, מתחיל התפקיד של מאמן טוב.

לראות באדם את מה שהוא עדיין לא רואה בעצמו

מאמן טוב צריך לראות במתאמן משהו שהוא עדיין לא מצליח לראות בעצמו.

זה יכול להיות ילד שמגיע עם פחדים, חרדות או קשיים חברתיים. אדם מבוגר שבטוח שלעולם לא יחזור להיות ספורטיבי כפי שהיה. אדם שחוזר מפציעה וחושש שלא יוכל לשוב לתפקד כרגיל. או אמא שאחרי לידות מבקשת להרגיש שוב חזקה ובטוחה בגוף שלה.

ברגעים האלה, המאמן יכול לעשות את ההבדל.

הוא צריך להבין את המצוקה, את הפחד ואת הקושי לשלב אימונים בתוך החיים. הוא צריך להקשיב, לחזק ולתת למתאמן את הביטחון שאפשר להשתנות ושאפשר תמיד להשתפר.

לא ביום אחד ולא בעזרת הבטחות ריקות, אלא באמצעות עבודה, התמדה ומישהו שמאמין בך גם ברגעים שבהם אתה מתקשה להאמין בעצמך.

אותו ילד שנכנס לחוג קראטה, הפסיד, בכה ורצה לפרוש, הפך בסופו של דבר לאדם שעומד בצד השני.

כבר שמונה שנים שאני מאמן אתכם, את הילדים שלכם ואת כל מי שרצה ללמוד כיצד להתאמן, להכיר את הגוף ולחזק אותו בדרך בריאה ובטוחה. לאורך השנים הבנתי שלכל מתאמן יש סיבה אחרת להגיע.

אחד רוצה שינוי חיצוני. אחרת רוצה לשמור על שגרה בריאה. מישהי רוצה לשפר את היציבה, ומישהו אחר פשוט רוצה להרגיש שוב שהוא מסוגל.

אין דרך אחת שמתאימה לכולם. אבל יש דבר אחד שכמעט כולנו צריכים: להרגיש שרואים אותנו.

מהמרתף אל החלום

תמיד ידעתי שיהיה לי מקום משלי. מקום שבו אוכל לבטא את האהבה שלי לעולם הכושר והבריאות.

התחלתי לאמן במרתף של הבית. היה בו הכול: ציוד מקצועי, מרחב עבודה וקהל מתאמנים שעם הזמן הפך למשפחה. עבדתי מהבוקר ועד שכולם הלכו לישון.

ועדיין הרגשתי שיש בי עוד הרבה לתת.

הרגשתי שיש בי אנרגיה שעצורה בתוך חלל קטן, אנרגיה שיכולה למלא חלל שלם במתאמנים. רציתי לעזור להם להשאיר לרגע בחוץ את כל מה שמכביד עליהם ביומיום: הפחד להרים משקולות, החשש ממאמץ, הכאב שמרגישים לפעמים בהתחלה והמחשבה שאולי הם פשוט לא בנויים לזה.

ידעתי שיש לי מה לתת להם. והרבה.

בתחילת 2026 פתחתי את דלתות הסטודיו החדש שלי באבן יהודה. אבל לפני שפתחתי אותן, הבטחתי לעצמי דבר אחד: זה לא יהיה עוד מקום שבאים אליו כדי לסמן וי על אימון וללכת הביתה.

רציתי להקים מקום שעושה חשק להתאמן בו.

מקום שבו, מהרגע שאתה נכנס, מכירים אותך, לפחות בשם. מברכים אותך ושואלים לשלומך. מקום שמבין שהחוויה של המתאמן מתחילה הרבה לפני התרגיל הראשון ונמשכת גם אחרי שהאימון מסתיים.

אחת החוזקות שלי, ואני אומר את זה בכנות, היא היכולת ליצור חיבור עם אנשים. להקשיב להם, להבין מה הם רוצים ולהזדהות עם הקשיים, הפחדים והכאבים שהם נושאים איתם לפעמים במשך שנים.

אחרי שנים של אימונים אישיים הבנתי כמה חשוב היחס שהמתאמן מקבל. הבנתי כמה ביטחון נוצר כשהוא מרגיש שמכירים אותו, יודעים מהן החוזקות והחולשות שלו ואפילו איזו מוזיקה הוא אוהב.

כשהקמתי את GREATEST, האתגר היה לקחת את התחושה הזאת ולהעניק אותה גם בתוך קבוצה. ליצור אימון שיש בו אנרגיה משותפת, מוזיקה וקצב, אבל גם את הביטחון שמישהו עדיין רואה אותך, מתקן אותך ויודע מי אתה.

כי באימון קבוצתי יש כוח אחר.

יש את האנרגיה של האנשים שמסביב. יש מוזיקה שממקדת אותך ומסננת את הרעשים. יש קצב שגורם לזמן לעוף, ויש התחושה שאתה חלק ממשהו.

להכניס את מוחמד עלי אל הסטודיו

השם GREATEST אינו הדבר היחיד בסטודיו שהושפע ממוחמד עלי. רציתי שגם החלל עצמו יספר את הסיפור.

לא רציתי ליצור עוד סטודיו שנראה כמו כל חלל אימונים אחר. רציתי להכניס אליו את עולם האגרוף הישן מתקופתו של עלי: שקי אגרוף מעור חום ומשופשף, כפפות עור שנותנות תחושת ניצחון מהרגע שלובשים אותן, ותאורה ששופכת נקודות אור על קירות לבנים ועל עמודי בטון תעשייתיים.

אל העולם הישן הזה חיברתי טכנולוגיית אימון עכשווית.

החיבור בין הישן לחדש, בין הכוח לחוויה ובין האדם היחיד לאנרגיה של הקבוצה, הוא הלב של GREATEST.

אבל יותר מהציוד, מהעיצוב ומהטכנולוגיה, רציתי ליצור מקום שמזכיר לאנשים למה הם מסוגלים.

אין באמת קו סיום

ניצחתי לא מעט בחיים. בעיקר את עצמי.

ניצחתי את הרגעים שבהם רציתי לפרוש ולעזוב הכול. היו לי גם כישלונות כמעט בכל דרך שהלכתי בה. כישלונות שגרמו לי לעצור, לשנות כיוון ולחשב מסלול מחדש.

לאורך הדרך גיליתי שאין באמת קו סיום. כל סוף יוצר התחלה חדשה. ההתחלה הזאת מעצבת שוב את האופי שלנו, מזכירה לנו את הדרך שכבר עברנו ורומזת לנו על הדרך שעוד מחכה לנו.

היום אני עומד בפתחה של דרך חדשה.

סטודיו GREATEST הוא החלום של אותו ילד קראטיסט שהלך לראות סרט בקולנוע ומצא בו השראה. זה המקום שבו אני יכול להיות בעבור אנשים אחרים מה שהמאמן שלי ומוחמד עלי היו בעבורי: מישהו שמזכיר להם שיש בהם יותר מכפי שהם חושבים.

בגיל עשר הייתי הילד שהפסיד, בכה ורצה לפרוש. היום אני עומד בצד השני ומנסה לראות בכל מתאמן את מה שהוא עדיין לא מצליח לראות בעצמו.

בגלל זה קראתי למקום הזה GREATEST.

לא מפני שכל מי שנכנס אליו צריך להיות מוחמד עלי.

לא מפני שכולנו צריכים להיות הטובים ביותר בעולם.

אלא מפני שלפעמים כל מה שאנחנו צריכים הוא מישהו שיאמין שאנחנו יכולים להיות קצת יותר טובים ממה שהיינו אתמול, עוד לפני שאנחנו יודעים שאנחנו כאלה.