במבחן הקבלה שלי ל״בצלאל״, אי שם בשנות התשעים, ביקשו מאיתנו לצייר במהירות הבזק עץ, כיסא, חתול.

האמת? אני לא מצטיינת בציור ריאליסטי. בטח לא של חתולים.

אז במקום להילחם באילוץ, ציירתי מסגרת מלבנית, ובקצה שלה זנב.
היה ברור לכולם שהיה שם חתול.
הוא פשוט כבר יצא מהמסגרת.

בדיעבד אני מבינה שלא ציירתי חתול.
ציירתי דרך להתמודד עם אילוץ.

בין עיצוב חיים לעיצוב חלל

עם השנים הפכתי למעצבת פנים, ובהמשך גם למאמנת רגשית בשיטת סאטיה, שיטה המבוססת על קשב עמוק לגוף, לרגשות ולדפוסי התגובה האוטומטיים שלנו.

במקום למהר לפתור או לתקן, מתרגלים עצירה.
שואלים: מה קורה לי עכשיו? מה הגוף מספר? איזו תחושה מבקשת מקום?

העבודה אינה עוסקת בלשנות את האדם, אלא בהרחבת היכולת להיות עם עצמו גם ברגעים מורכבים.
ומתוך הקבלה הזו, מתאפשר שינוי.

וכמו בעיצוב גם כאן, לא תמיד שוברים קירות. לפעמים לומדים לנוע בתוך מה שיש.

כשאילוץ הופך אישי

ואז הגיע אילוץ מסוג אחר. כזה שלא בחרתי בו.

לפני כשלוש שנים, לאחר בדיקת קולונוסקופיה שגרתית לכאורה, שמעתי את המילים:
״נמצא ממצא גדול, לא יפה״.

באותו רגע לא היו מחשבות.
היה כיווץ חד בחזה.
נשימה שנעצרה.
והגוף, שהקדים את המחשבה.

שם הבנתי משהו שלא למדתי באקדמיה:

אנחנו לא תמיד בוחרים את הנסיבות. אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך לפגוש אותן.

פעם חייתי על ציר של בעיה - מאבק - פתרון.
החיים כתקלה שצריך לתקן.

עם השנים, ועם לא מעט עבודה פנימית, עברתי לציר אחר:
חוויה. נשימה. בחירה.

זה לא פשוט.
אני מתאמנת בזה יום יום.

להסכים להרגיש כיווץ במקום להדחיק.
להכיר בפחד במקום למהר להתגבר עליו.
לשים לב למחשבה, במקום להאמין לה מיד.

איך זה פוגש אנשים בקליניקה

בקליניקה אני פוגשת את אותו דפוס שוב ושוב.
את הרצון להעלים את מה שמכאיב. את התקווה שאם רק נתקן, נשנה, נסדר, התחושה תיעלם.

אבל לפעמים העבודה האמיתית אינה לשנות את המציאות,
אלא לשנות את היחס אליה.

באחת הפגישות ישבה מולי מתאמנת, אישה נשואה בת 42, מזועזעת מעצמה.

בעלה טס עם חברים לחו״ל והיא לא הצליחה לפרגן לו.
״אני מרגישה קטנה. קנאית. זה רגש כל כך נמוך״, אמרה, כמעט מתביישת להביט בי.

מתחת לכעס פגשנו תסכול. מתחת לתסכול פגשנו בושה.
ומתחת לבושה עלה פחד עמוק - הפחד להישאר לבד.

כששאלתי אותה מהיכן היא מכירה את הפחד הזה,
והיכן הוא יושב בגוף, אילו תחושות עולות, היכן נמצא הכיווץ -
היא הניחה יד על הבטן, נשמה עמוק ואמרה:
״כמו ילדה שנשארה מאחור״.

לאט עלה זיכרון.
היא בת שבע. אחותה הגדולה יוצאת לשחק עם חברות מהשכונה ומשאירה אותה לבד בבית.

התחושה ההיא, להישאר מחוץ למעגל לבדה, חזרה בעוצמה.

ושם התרחש המפנה.

לא ניסינו לבטל את הקנאה.
נתנו לה הקשר.

היא כבר לא הילדה ההיא.
היא אישה בוגרת שיכולה לבחור איך לפגוש את הפרידה הזמנית הזו.

הקנאה הפסיקה להיות אויב והפכה לסימן, סימן שמצביע על פצע ישן שמבקש חמלה.

וכשיש חמלה - מתאפשרת בחירה.

גם הבית מלמד אותנו להקשיב

כמעצבת פנים, אני פוגשת את אותו עיקרון גם במרחב הפיזי.

אנשים מגיעים עם רצון להזיז קירות, לשבור עמודים, למחוק את מה שמפריע.

אבל לא תמיד אפשר.

לפעמים העמוד שבאמצע הסלון יישאר שם.
התקציב לא יגדל בן לילה.
החלל לא ישנה את כיוונו.

ואז השאלה איננה ״למה זה ככה?״
אלא ״איך נעים מכאן?״

עיצוב טוב, כמו חיים טובים, לא נלחם במה שחסר.
הוא מזהה מה נוכח עכשיו ומשם יוצר תנועה.

פרספקטיבה של זמן

שלוש שנים אחרי אותו ״ממצא לא יפה״, אני בריאה ומלאת תודה.
אבל יותר מזה, אני מודעת.

מודעת לכך שהתפתחות היא תהליך שלא נגמר.
ושהחיים עצמם, דווקא כן.

וזה אולי האילוץ היצירתי הגדול ביותר שקיבלנו:
לא כמה זמן נחיה, אלא איך.

מהמושבה החוצה וחזרה פנימה

כתושבת אבן יהודה, אני פוגשת את השיח הזה גם מחוץ לקליניקה.
בשיחות שכונתיות. בהורות. בקריירה. בחלומות שנדחו ובכאלה שנולדו מחדש.

אנחנו חיים בקהילה שמבקשת להתפתח, אבל גם מחפשת רוך, איזון והקשבה לגוף בתוך הקצב המהיר של החיים.

בשנים האחרונות אני מרצה על הנושא הזה בדיוק:
איך לעבוד עם נסיבות במקום להיאבק בהן.
איך לזהות שבתוך כל אילוץ מסתתר פוטנציאל שלא היינו פוגשים בלעדיו.

אני קוראת לזה בחיוך - להפוך נסיבות ל״מסיבות״.

‍

הזמנה רכה למפגש

בתקופה הקרובה אני פותחת מרחבים אינטימיים להרצאות ושיח קבוצתי בסלונים, בארגונים ובמרחבים קהילתיים.

לקוראי המגזין תינתן הנחה של 15% להזמנת הרצאה קבוצתית בתקופה הקרובה,
וכן אפשרות לפגישת אימון אישית ראשונה במתנה כהזדמנות להכיר, לעצור רגע, ולבדוק יחד מה מבקש תנועה.

לא כמענה שמבטיח תשובות, אלא כמקום שמאפשר הקשבה.

ולסיום, אולי המשפט שמלווה אותי יותר מכל ברוח שיטת סאטיה:

לא צריך למהר לשנות את מה שקורה. צריך קודם להסכים לפגוש אותו.

כי בסופו של דבר, אנחנו לא נלחמים במה שאין.
אנחנו עובדים עם מה שיש.

‍

קרן פז
מאמנת רגשית בשיטת סאטיה, מעצבת פנים ומרצה
kerenpaz.com

‍