לחיצה אחת, מחיר כבד: הסכנה הנסתרת שמאחורי כפתור ה"שיתוף"

בעידן שבו הרשתות החברתיות הפכו לכיכר העיר החדשה, קל מאוד להביע דעה, לשתף עוולות ולתמוך במאבקים חברתיים של חברינו לקהילה. עבור רבים מאיתנו, הגלישה היומית בפייסבוק כוללת לא מעט פעולות שגרתיות של "לייק" ו"שיתוף" (Share). אך האם עצרתם פעם לחשוב על ההשלכות המשפטיות של הלחיצה התמימה הזו? מתברר שפעולת השיתוף עלולה לעלות לכם ביוקר, ולהוביל היישר אל ספסל הנתבעים בתביעת לשון הרע.

בשנים האחרונות, בתי המשפט בישראל נדרשו להכריע בסוגיה מורכבת זו, והפסיקה (ובראשה פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון) קבעה הלכה ברורה: שיתוף של פוסט ברשתות החברתיות כמוהו כפרסום חוזר של התוכן לכל דבר ועניין.

ראו רע״א 1239/19 יואל שאול נ חברת ניידלי תשקורת בע״מ (8.1.2020

המשמעות היא ברורה- אם שיתפתם פוסט הכולל השמצות, שקרים או פגיעה בשמו הטוב של אדם או עסק, אתם חשופים לתביעת דיבה בדיוק כמו כותב הפוסט המקורי. לעומת זאת, נכון להיום, סימון "לייק" בלבד אינו נחשב לפרסום המקים עילה לתביעה, שכן הוא נתפס כהבעת רגש פסיבית שאינה מפיצה את התוכן הלאה באותה עוצמה.

ברמה הקהילתית שלנו, אנו רואים את ההשלכות הללו מדי יום. קבוצות פייסבוק מקומיות ושכונתיות הופכות לא פעם לזירות התגוששות של ממש. תושב שזועם על איש מקצוע, שכן שמעלה טענות קשות נגד ועד הבית, או ביקורת פוגענית כלפי בעל עסק מקומי – כל אלו זוכים לעיתים לעשרות שיתופים מתוך תחושת סולידריות. הפיתוי לבצע "שיימינג" ולשתף אותו הוא גדול, במיוחד כשהסיפור פורט על מיתרי הרגש. אולם, הסולידריות הזו עלולה להפוך למלכודת. אדם שמשתף תוכן מכפיש בלי לבדוק את העובדות, עלול למצוא את עצמו נתבע לשלם פיצויים של עשרות אלפי שקלים (ואף יותר), גם ללא צורך בהוכחת נזק מצד התובע.

פרסום אנונימי

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לאחרונה למטא, בהחלטה תקדימית, למסור לתובעת במשפט דיבה פרטים מזהים של משתמשים אנונימיים בפייסבוק, ללא מתן אפשרות לבעלי הפרופילים להתנגד למתן הצו.

מדובר בפסיקה שמצטרפת למגמה של צמצום הלכת רמי מור של בית המשפט העליון, ושמדגישה את הצורך בחקיקה מקיפה ויסודית שתסדיר את חשיפת הפרטים של מוציאי דיבה, מסיתים לאלימות, מפרי פרטיות ועוד שפועלים ברשת באופן אנונימי. "זהו מסר ברור לכל מי שחושב שהאנונימיות ברשת מעניקה לו חסינות", אמר לכלכליסט עו"ד טל רובינוב, שמייצג את התובעת במשפט. "הטכנולוגיה והמשפט משתלבים כדי להבטיח שמי שבוחר לפגוע באחרים - ייחשף ויישא באחריות".

אז מה עושים?

החוק לא נועד לסתום פיות, אלא למנוע הרס של שמות טובים ומוניטין. ההמלצה עבור כולנו היא פשוטה: לפני שאתם לוחצים על כפתור השיתוף, עצרו לרגע קט

האם אתם יודעים בוודאות שהתוכן נכון ומבוסס?

האם הוא כולל שפה פוגענית או מעליבה?

האם הייתם מוכנים לעמוד מאחורי המילים הללו בבית המשפט, לו הייתם כותבים אותן בעצמכם?

זכרו, המרחב הווירטואלי אינו חסין מחוקי המציאות. קהילה חזקה נבנית על שיח מכבד, הוגן ואחראי, גם ברשת. אל תתנו לאצבע קלה על המקלדת להפוך אתכם לנתבעים בתיק לשון הרע.