יומן מלא עד אפס מקום, הודעות שממשיכות גם בערב רק לרגע ותחושה שצריך להספיק הכול עכשיו
בעולם עבודה מהיר, משתנה ודינמי, רבים מאיתנו חיים על הילוך גבוה קבוע.
והנתונים רק מחזקים את התחושה הזו.
לפי דוחות עדכניים של גאלופ, מקינזי ודלוייט, רק כ 25 אחוז מהעובדים בעולם חווים תחושת שייכות אמיתית למקום העבודה.
במקביל, יותר ויותר אנשים מדווחים על יום עבודה שלא נגמר ועל שחיקה מתמשכת.
אז לפני שמדברים על פתרונות, כדאי להבין רגע מה זה בכלל שחיקה ואיך מזהים אותה בזמן.
שחיקה בעבודה: לא עוד עייפות רגילה
עייפות היא מצב זמני.
נחים, ישנים, ומתאוששים.
שחיקה היא משהו אחר לגמרי.
זה עומס מתמשך שמצטבר עד שהאנרגיה פשוט נגמרת.
בדרך כלל היא מתבטאת בשלושה סימנים מרכזיים:
תשישות שלא עוברת גם אחרי מנוחה.
ריחוק רגשי או ציניות וחוסר אכפתיות.
ירידה בתחושת המסוגלות והאמונה בעצמי.
תחשבו על זה כמו לרוץ מרתון בקצב של ספרינט.
הגוף לא מספיק להתאושש, ומערכת העצבים נשארת בדריכות מתמדת.
איך מזהים שחיקה בזמן
השחיקה לא מגיעה בבת אחת. היא מתגנבת.
לפעמים זו עצבנות בבית וחוסר סבלנות, לפעמים זה כיבוי רגשי וחוסר חשק ולפעמים הגוף מדבר דרך שינה לא טובה, כאבי ראש או מתח פיזי. ובמציאות הישראלית, עם מצב ביטחוני מתוח לאורך זמן, זה רק מתעצם.
המסקנה ברורה: בלי התאוששות אין חירות.
איך יוצאים לחירות גם בלי להתפטר
החדשות הטובות הן שלא צריך לעזוב הכול כדי להרגיש אחרת.
אפשר להתחיל בצעדים קטנים, אבל מדויקים.
- לא להישאר לבד
שחיקה גדלה כשסוחבים לבד.
צוות טוב הוא מקור כוח, לא רק מסגרת עבודה.
לפעמים כל מה שצריך זה לשתף קולגה באתגר אחד קטן.
לבקש נקודת מבט, רעיון או פשוט אוזן קשבת.
זה נשמע פשוט, אבל זה מייצר חיבור, מוריד עומס ומחזיר תחושת שותפות.
- לחזק את מה שכן עובד
מחמאה כללית זה נחמד, אבל חיזוק אמיתי מגיע ממילים מדויקות.
להגיד למישהו מה בדיוק עבד, מה תרם, מה בלט.
זה מעלה ביטחון, מחזק אמון ומזכיר לכולנו שיש כאן צוות עם חוזקות אמיתיות.
והבונוס - גם מי שנותן את ההערכה מתמלא באנרגיה.
- להחזיר משמעות ליומיום
שחיקה מתגברת כשמרגישים שהכול דחוף אבל שום דבר לא חשוב.
עצרו רגע ושאלו:
למי העבודה שלי עוזרת? מה הערך שאני מביא או מביאה? מה למדתי השבוע?
תרגיל קטן של שתי דקות בסוף השבוע, לכתוב כמה דברים שכן היו משמעותיים, יכול לשנות את כל התחושה.
- להטעין את הגוף, לא רק את הראש
לא צריך חופשה כדי להתאושש.
לפעמים מספיק לעצור.
באבן יהודה יש לנו יתרון אמיתי - ירוק, שבילים, מרחב לנשימה, טבע.
קבעו ביומן הליכה של 15 עד 20 דקות, בלי מטרה, רק כדי לחזור לרוגע.
זה לא ספורט - זו טעינה!
5. להחזיר שליטה דרך צעדים קטנים
כשאנחנו בסטרס, הכול מתפזר.
תרגיל קצר שעוזר להחזיר פוקוס:
מה אני מרגיש או מרגישה עכשיו?
ומה באמת בשליטתי השבוע?
ואז לבחור פעולה אחת קטנה:
שיחה חשובה,
תעדוף אחד,
בקשה לעזרה,
או גבול אחד ברור.
זה אולי קטן, אבל זה מחזיר את תחושת השליטה.
חירות אמיתית מתחילה מבפנים
גם בתוך מציאות מורכבת, חירות היא לא רק מושג היסטורי.
חירות היא הבחירה לשמור על עצמנו, לבנות סביבנו צוות שמטעין ולא מרוקן, להציב גבולות ולהיזכר למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.
אנחנו לא מכונות, ואם לא נדאג לעצמנו, אף אחד לא יעשה את זה במקומנו.
אז מה אתם בוחרים לקחת מהחג הזה
לא עוד עומס,
לא עוד הבטחה ש"אחרי פסח יהיה אחרת".
אלא החלטה אחת קטנה, כבר עכשיו, משהו אחד שאתם עושים אחרת השבוע - בשביל עצמכם.
כי חירות אמיתית לא מתחילה ביציאה מהמשרד, היא מתחילה בבחירות הקטנות שאתם עושים בתוכו.
גלי רז היא מנכ"לית, שותפה ובעלים של IQL – המכון למנהיגות איכותית, מומחית לפיתוח מנהיגות ותרבות ארגונית בעולם העבודה המשתנה. מרצה ומלווה הנהלות ומנהלים בכירים בתהליכי עומק, מתוך אמונה שמנהיגות איכותית יכולה לייצר מציאות ארגונית ואנושית טובה יותר. תושבת אבן יהודה, אמא לשלושה, ומביאה לעשייה שילוב של ראייה מערכתית, ניסיון ניהולי ותשוקה אמיתית להשפעה. https://www.linkedin.com/in/gali-raz/
