מאת: ניל"י גולדפיין

בתוך המציאות הזו נשמעת שוב ושוב המילה חוסן. חוסן אישי, משפחתי, ארגוני וקהילתי.
אבל בעולם הניהול והעבודה של השנים האחרונות הולך ומתפתח מושג נוסף, עמוק יותר: אנטי שבירות.

חוסן הוא היכולת לעמוד בלחץ ולחזור למצב הקודם.
אנטי שבירות היא היכולת להשתפר דווקא כתוצאה ממשבר.

בעולם שבו משברים הופכים לחלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו, מגפות, מלחמות, שינויים טכנולוגיים מהירים, היכולת ללמוד ולהשתפר מתוך משבר הופכת לנכס משמעותי עבור בני אדם ומערכות.

משברים לא יוצרים חולשות, הם חושפים אותן

כאשר משבר פורץ, הוא נראה לעיתים כמו כוח הרסני שמערער הכול.
אבל במקרים רבים, הוא פשוט מאיר בפנס נקודות תורפה שהיו קיימות גם קודם לכן.

הוא מגלה עד כמה קשה לנו להתרכז בתנאי לחץ.
עד כמה קשרים אנושיים חשובים בעבודה.
עד כמה ילדים ומשפחה הופכים לנקודה רגישה כששגרת החיים מתערערת.
עד כמה הארגון שבו אנו מועסקים מסייע, מכיל, או מתעלם ממצוקות אנושיות.

והכי חשוב, הוא מזכיר לנו עד כמה היכולת ללמוד ולהסתגל למצבים כאוטיים ומשתנים היא קריטית בעולם שיצא מזמן מאיזון.

במובן הזה, משבר דומה מאוד לבדיקת מאמץ פיזיולוגית.
הוא לא יוצר את הבעיה, הוא רק חושף אותה.
וזו בדיוק הנקודה שבה עשויה להתחיל צמיחה.

מחוסן לאנטי שביר

הסופר והפילוסוף נאסים ניקולס טאלב טבע את המושג "אנטי שביר" כדי לתאר מערכות שמתחזקות בעקבות זעזועים.

הדוגמה הפשוטה ביותר היא השריר האנושי.
כאשר מפעילים עליו עומס, נוצרים קרעים קטנים, ומתוכם השריר נבנה חזק יותר.

גם בני אדם וגם מערכות מורכבות יכולים לפעול כך.
השאלה איננה רק איך מחזיקים מעמד, אלא מה למדנו מכל משבר, ומה ניקח איתנו למשבר הבא.

אנשים אנטי שבירים אינם מחפשים משברים, אבל הם יודעים להפיק מהם ידע. על עצמם. על מערכות היחסים שלהם. ועל הדרך שבה הם מתנהלים בזירות השונות של החיים.

עבודה בעולם שבו הכול משתנה

הקריירה של פעם הייתה יציבה יותר. אנשים בחרו מקצוע, בחרו ארגון, התקדמו בתוכו, ולעיתים נשארו באותו מסלול במשך כל חייהם הבוגרים.

העולם של היום שונה לגמרי. טכנולוגיות חדשות, עבודה היברידית, שינויים גלובליים, וכל אלה לצד מציאות ביטחונית מורכבת, יוצרים סביבה שבה היכולת ללמוד ולהשתנות חשובה כמעט כמו הידע המקצועי עצמו.

במילים אחרות, היתרון הגדול ביותר של עובדים בעתיד הקרוב לא יהיה רק מה הם יודעים, אלא היכולת, כפי שאמר אלווין טופלר, ללמוד, למחוק, וללמוד מחדש.

איך בני אדם יכולים להפוך לאנטי שבירים

לעצור רגע ולשאול: מה למדתי מהתקופה הזו?
גם בתוך לחץ ושגרה עמוסה, כדאי לעצור לפעמים ולחשוב: מה גיליתי על עצמי בתקופה הזו? מה עבד לי טוב? ומה הייתי רוצה לעשות אחרת בפעם הבאה?

להשקיע בקשרים אנושיים
במשברים מתברר עד כמה מערכות יחסים חשובות, בעבודה ובחיים. שיחה טובה עם קולגה, מנהל או חבר צוות יכולה לפעמים לעשות יותר מכל נוהל מסודר.

להמשיך ללמוד, גם דברים קטנים
קורס קצר, הרצאה, פודקאסט מקצועי או מיומנות חדשה. בעולם משתנה, למידה מתמשכת היא כמו טיפות ויטמינים לקריירה, וגם סוג של עוגן בלילות סוערים.

לפתח גמישות מחשבתית
לא תמיד הכול הולך לפי התוכנית. אנשים שמצליחים להסתגל במהירות למציאות משתנה, ולא להילחם בה, שומרים על יציבות פנימית גם בתקופות מורכבות.

לשמור על משמעות
כאשר אדם זוכר למה העשייה שלו חשובה, למשפחה, לצוות, לארגון או ללקוחות, קל יותר להמשיך גם כשקשה.

מבט קדימה

המציאות בישראל מלמדת אותנו שוב ושוב דבר אחד: החיים אינם תמיד צפויים. אבל בתוך חוסר הוודאות הזה מסתתר גם כוח. היכולת ללמוד, להשתנות ולהתחזק. היכולת לצמוח מתוך עזרה לזולת, או לכל הפחות מתוך אמפתיה לאחרים. היכולת להסתכל על עצמנו ועל הסובבים אותנו באהבה, בחמלה, ובהבנה שזה באמת קשה.

בעולם העבודה החדש, לא מספיק רק להיות חזקים כדי להחזיק מעמד. האתגר האמיתי הוא להפוך את הניסיון המצטבר, גם הקשה, לחוכמה.

מי ייתן והימים הקרובים יהיו שקטים יותר. ושנצליח כולנו לא רק לעבור את התקופה המאתגרת הזו, אלא לצאת ממנה מעט יותר חכמים, צנועים, מחוברים ואנושיים.